זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת...
שלא נדע צער.
פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער".
זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים.
אבל...
מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת.
נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת.
[ליצירה]
נכון...
זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת...
שלא נדע צער.
[ליצירה]
באמת?
פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער".
זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים.
[ליצירה]
אני חושבת שזה נכון
אבל...
מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת.
נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת.
[ליצירה]
[ליצירה]
כמו,
כמו שבלילה סהור, הייתי מסתכלת על הירח מחלוני, וחושבת שהירח יקשר בינינו, ושגם הוא עומד עכשיו ומסתכל על הירח ו... אולי חושב עלי?
אבל זה היה כשמושא האהבה לא ידע שהוא כזה (:
כמו כאן, אבל פחות.
[ליצירה]
אוי,
זה כל כך עצוב...
(מקווה שמשום מה מנותק ממציאות כלשהי?)
"חתמנו את היותנו", זה משפט יפה.
והדיוק והסדר שבכל פועל ופועל בשיר, שקדנות, נו, על פרטים קטנים והכל - חתימה, מדידה, למידה, שברירי, תקנה, הדרכה, כל כך מדוייק - שזירה.
ולעומת זאת, ההרס.
זה, זה,
זה אדום ושורף בעיניים.
(והזכיר קצת זך - הבית השני של גדול הוא האומץ לחכות. סתם, הזכיר.)
(ואתה, נושא אלומותיו, ברוך שובך!)
[ליצירה]
מישי, את קרועה.
מזכירה לי את וויצמן עם משפטו האלמותי-
נו, אתם יודעים.
טוב, רק בשביל לצאת ידי חובה-
אם אני אני בגלל שאתה אתה, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה - אז אני אני ואתה אתה.
עכשיו תקראו הפוך ואז תדעו מי באמת רצח את רבין.
יאיר, אתה גדול!! כל כך מעולה, ממש- מצטרפת ליהיה טוב.
תגובות