זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
הרעיון עבר בצורה חזקה. ועם זאת, קצת עוכר שלווה: אבל איפה את באמת? אני מתכוונת, באמת הכי פנימית - חייב להיות מקום שהוא יותר, לא ? כי איך את רואה את החיים הלאה, נגיד זוגיות ומשפחה, עם הפסיחה הזאת על שתי הסעיפים?
סתם תהיות. כתוב טוב.
[ליצירה]
אהבתי מאד,התחושה הלא מוסברת הזאת של כמיהה אליה...(ברוך השם אתה אחרי זה)
אהבתי: "סוג של השלמה שלא קרמה פגישה חזותית"
וגם: הבאסים שהם פעימות של לב העולם. פעם הייתי בשיעור ושמעו באסים ממסיבה,אז הרב אמר: "תשמעו - קול דודי דופק"...
תגובות