בס"ד
כמה שהם מטפסים יותר גבוה על עץ, הם מחפשים כבאית עם סולם יותר ארוך...
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רם, זה אמור להיות מצחיק? בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] שוב פעם יישר כח. אתה רואה, אני מצפה לזה כבר ממוצאי-שבת... [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה מאד. נראה לי, שהלבן שממסגר את מוות מימין צריך להיות לבן פחות. ראשית הוא לבן יותר מהמסגור שמשמאל, והניגוד בינו לבין האישון רק מבליט את זה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... מעכשיו יש סוכן אישי. יותר לא אפספס יצירות חדשות שלך. איזה יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן אכן אבל למה לא להשקיע ולהפוך את זה מסתם הרהור לסיפור של ממש? כל חומרי הגלם כבר ישנם! [ליצירה]
- [ליצירה] דבר ראשון מדהים. דבר שני: אחד היה אברהם. כולו היה "אחד". נדרש פה רק "ויאמר" אחד. אברהם היה כולו "אחד". והוא באמת לא היסס. והוא באמת לא התיימר לרחם יותר מאב הרחמים. והוא באמת לא כעס. הוא באמת היה. אחד. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה. דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם. stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא. בנימין. [ליצירה]
- [ליצירה] לך תודה, כנרת. ואכן, אם יורשה לי לגלות שבמקור השיר נמסר בגרסה מעט אחרת: "משורר מלהב" היה כתוב שם - הווה צליל כאב. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] לעצם העניין... איזה יופי של סיפור! כואב, נוגע ויפהפה. מי היה מאמין שיש אנשים בעולם שמסוגלים בצעד החלטי כזה למחוק דברים חסרי-סיכוי מסדר יומם. אני עצמי שייך לגזע שידע את יוסף, ומאז לא היה מסוגל להפסיק לחשוב עליו. come to think about it, אני שייך לגזע שידע את יוסף ועד היום שומר את התמונה שלו בארנק... [ליצירה]
- [ליצירה] אהמממ.... בתור אחד שלא אוהב לכתוב בחרוזים, יש כאן המון חרוזים :) [ליצירה]
תגובות