[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
[ליצירה]
:-)))
מחייכת מאוד.
בהחלט אספקט מעניין. שלא נחשוב שרק לנו, המדוייטים, יש בעיה. כל המשפחה סובלת...
חוצמיזה מה היה הקטע על מכללת אורות? ממממ?!
אני מבקשת... יש כמה יוצאות דופן.
:-) סו.
[ליצירה]
אויש ילדוניש...
בלי להכנס להתחבטויות האישיות שלך-
אני חושבת שהיטבת לתאר את הפשטות שבהמשכות לעצבות.
כתוב מצויין.
אם ארצה להבין מה זה "נח לו לאדם למשוך עצמו למרה שחורה"- אקרא פה שוב.
ועל זה נאמר, הכל נשאר במשפחה (התכוונתי לכישרון, לא להרים גבות)
סו.
[ליצירה]
מיגה און של אמא
זה יפהפה בכנותו וגם בלעדיה.
אהבתי את משחקי המילים וגם את הרמיזות (כמו שהיטיבה לומר אחת מהצד שמעלי...)
חברות/אחיות שהתחתנו והן משהו חדש, אחר.
והרגעים האלה, האמביוולנטים שמצד אחד רוצים שיהיה כמו פעם, מצד שני רוצים להכיר את המציאות שלהן מקרוב.
את חכמה ויפהפיה ומוכשרת ורגישה. זה יגיע. ההוא עם הסוס והנס.
בין היצירות הטובות שלך, לדעתי.
סוערה.
[ליצירה]
ערבונת
ערבווווונת! יש די וי די?
כי היה לנו הוידאו (שתי קלטות) ומישהו לקח לנו את זה ומאז זה לא בבית ולא מצאנו!
הצילו!
מאיפה הדי וי די?!
עניני, פליז.
סוערה, שיש לה את "על תבונה ורגישות", ג'יין אייר, וגם על תבונה ורגישות של הבי בי סי - שזה יותר ג'יפה. (לא להתפתות!)
[ליצירה]
חישוב מהיר מראה
שהיית בן 18 כשכתבת את זה.
איפה הייתי אז?- אה, סטודנטית בשנה א'... ולא היה לי מושג שאפשר לכתוב כל כך יפה.
ובגיל 18 איפה אני הייתי?- בפטפוטים להגניים עם חברות על ההוא וההיא.
ולא הקאתי כי אני מקיאה רק כשאני לא בחברה.
תגובות