כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
דמעות כחולות
לפעמים קשה פשוט להבין כמה סבל יכול ליפול על אדם אחד
ואז אנחנו פשוט שותקים בהכנעה ומקוים בשקט שיסורי איוב ידלגו עלינו, כי אין לנו כוח לזה.
[ליצירה]
תוהה, האם גילוי מוקדם היה מוריד מערך היצירה?
כוונתי לגילוי לקוראים, שמדובר בכלבך האהוב ולא בחבר בשר ודם.
האם יש כאן פחד לאבד את הקורא שאולי יגיד, אה.. כלב?
[ליצירה]
אופס
כל אחד והאסוציאציות שלו
ואני חשבתי שהכותרת "איחור" מספרת על סימני השאלה שלנו כלפי גופנו פנימה. האם מתחיל להיווצר כאן בפנים משהו חדש?
(אפשר לאחל איחורים מהסוג הזה?)
[ליצירה]
[ליצירה]
נהדר
נהדר. קצת בא לי להיות ילד קטן ולשאול
אז מה היה בסוף?
אולי תוסיף בשבילי 2 שורות?
תגובות