הצקלון
בים רגשותי מתאספים לאלפים
מועמסים בצקלוני, מכבידים, מכופפים
כל חושי מייחלים וכלים
לצקלון הזוועתי שישבור הכלים
ישא את שמי, כמודעה על מתים
יפרוץ את הגדרות אך יהרוס את הבתים
יטביע בכאב את ספינות הביזיון
אך ירוקן את הלב עד יומו האחרון
[ליצירה]
סיפור טוב, טוב מאד
אבל אפשר לשפר, הרבה מאד.
דבר ראשון (ואני לא מאמין שאני אומר את זה) - תוריד את הסוגריים. על חלק מההערות ניתן לוותר לגמרי, חלק כדאי להשאיר בעיבודים שונים... (על הרוב עדיף לוותר...).
דברשני - הסוף. לך על משהו חזק וסופני.
"ברגע אחד, השופטים הבינו שהתחושה הקשה ביותר, אינה אלא חוסר התחושה, הריקנות המכאיבה בתוך הלב, שחש אדם שאכזבו אותו, או יותר מכך- שאכזב את היקר לו. "
כל זה לדעתי מיותר ודי מובן גם בלי שתסביר את זה (מאותה סיבה שלא אמורים להסביר בדיחה, כך גם לא אמורים להסביר מעוררי רגשות אחרים)
סיים את זה באבחה אחת קצרה וקולעת.
שוב - בגדול הסיפור טוב מאד. סוג הסיפורים הקלאסים שנשארים בזיכרון.
[ליצירה]
סיפור כתוב טוב..
אבל הפואנטה נהרסה מאז שהומצא לו סרט בשם "מאטריקס"..
באותו סרט לא ידוע, הגיבור בורח, מגיע לדלת, פותח אותה, פוגש את הרע, נורה על ידי הרע, ומת על ידי הרע.. (אותה נקודה בה הגענו בסיפור שלך..)
אח"כ מישהי מנשקת אותו וכך הוא חוזר לתחיה... (אם תקלעו למבחן בסגנון "מצא שני דברים זהים במטריקס והנסיכה הקסומה" הנה טיפ..) אבל על הקטע הזה כבר לא כתבת...
[ליצירה]
שנון ומוצלח...
(חוץ מהניטפוק הנכון על חוקי הנבדל והצורך במסירה...)
ולמי ששאל, לעניות דעתי כוונת המשורר היתה על קורות עם ישראל ממלחמת ששת הימים (דקה 67) ועד ימינו אנו - ה"חלוץ הימני" דהר קדימה ופתאום גילה שהוא נמצא לבדו והשופט מרים את הדגל לנבדל - מה שלא היה קורה אם שאר השחקנים (עם ישראל?) היו פורצים איתו קדימה.
אגב - אישית, במקרה כזה (ואם נאמר שמדובר באו"ם כשופט) צריך לדעתי לזרוק חצץ על כבוד השופט (לא בלוקים. הם נגמרו במשחק מול שוודיה) ולפתוח בקריאות "השופט....".
[ליצירה]
מצחיק אותי :-)
אתה יודע למה? כי אני כבר עשיתי את זה! :-)
כתבתי כאן פעם סיפור על נקודה בשם "דוט" (צ'אל את מישי, היא קראה לעצמה ככה הרבה זמן בגלל זה...) ואת הסיפור כתבתי עם נקודה אחר כל מילה (או אות, לא זוכר בדיוק...)
אז איך אמרו בספרים, בשירים ובמפות הכוכבים?
אונה לך ואונה לך! (או בציטוט מדוייק "שתי אונות לירדן, זו שלך וזו גם כן")
[ליצירה]
לא רוצה כותרת.
אין לי כח לכותרת בסגנון "מדהים" או "וואו".. לא שוות כלום הכותרות האלה.
זה אחד הקטעים הטובים ביותר שקראתי, מעודי!
כל כך הרבה חכמה טמונה בכל שורה ושורה, המטאפורות, השנינויות, הרעיון, הסגנון, העצב.
לא בטוח שהבנתי את הקשר לערבות (יש לי רעיון, ממש לא בטוח שהוא נכון), אשמח אם תסבירי (תסביר\י?) לי אותו.
[ליצירה]
חביב חביב למדי.
כמה הצעות שיפור :
אני תוהה האם כדאי לשנות את החומוס פול ל"על האש" - יותר נאמן למקור ועדיין שומר על הסגנון העכשווי.. (צודה לי צייד...) - לשיקולך.
בנוסף - אם יש מקור לכך שבשמים מצטערים על עשיו, אולי כדאי להביא בסוף את זה כציטוט במקום שורה קצת-תלושה שכזו. ("ורוח הקודש וכו').
אה, ובתור 'הצעת יעול' שכזו - אולי כדאי לתאר את היחסים של עשיו כבכור שבכורתו נמכרה : המעמד שלו בבית, ההרגשה כלפי יעקב וכו'...
אבל חוצמזה? חביב בהחלט.
תגובות