בס"ד
הבטתי בתמונת חיי
דמויות ניבטות
חושפות פנים מהססות-
מהוסות?
צבעוניות היו, גם אפור ניכר בהן
הופיעו בשלל גוונים
גווני אדם-
הילד, הנער
הזקן
את כולם ידעתי-
היום.
לו ידעתים אז
שמא,
שמא ידעתי סודי?
[ליצירה]
הכל צפוי,
אך רשות נתונה
להביט נכוחה
להפריח אנחה
ואנחה כבר אמרו,
חז"ל בזמנם
ששוברת היא אז
גופו של אדם
אך-
אם למנהרת הזמן
תשוב בשנית
תגשש ותבחן
ברצינות תהומית -
תמצא גם חיים
מלאים באורה
שכוסתה זה מכבר
במרה השחורה
הלא ידעת,
ידידי הצעיר
כי הכל תלוי
במבט המאיר?
כפנס יחשב
מבטו של אדם
אם ירצה
ימצא כפור,
ואם ישכיל ימצא -
אור!
[וגם אם ה"שיר" קצת מעאפן, המסר ברור,
לעיתים האור חבוי בעכור,
להתפלל מומלץ,
וגם לשוחח -
עם הקב"ה
או סתם עם אורח...]
בהצלחה!
[ליצירה]
מיה-
"כל כבודה בת מלך פנימה" זה גם חלק מהתנ"ך, כידוע, ולא נראה לי שיש מקום לבטל אותו...
אם בת ישראל חשה כבת מלך, הרי שוודאי תחוש לצניעותה. מעולם לא חשבו חז"ל, ובמקרה זה דוד המלך, שצניעות פירושה זלזול בכבוד בת ישראל. את העיקרון הזה אני מקבל כחלק מתפישת התורה והתורה, כדרכה- נצחית, ומכאן שלא שייך לומר שהיא או תפישתה פרימיטיבית.
אלא, שנכון שיש לתרגם מושגים אלו לחיי היומיום שלנו.
מועדים לשמחה
[ליצירה]
מדוע לא שתקו המעברות?
אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית.
האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'?
נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו.
ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים.
תגובות