ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
אני אתייחס לזה כפרוזה, למרות שאני כותבת ומאוד לא בטוחה.
מעברי השורות לא מתאימים לסיפורת, וכנ"ל גם לא החלפת הגופנים באמצע. הטקסט לא צריך גופנים מוגדלים או מודגשים ושאר סימנים גרפיים כדי להעביר את מה שהוא אומר - הטקסט יכול לדבר בעד עצמו. השפה שלך טובה וציורית, חבל להנמיך אותה באמצעים כאלה.
הסוגריים הפריעו לי מאוד. ההערה שהסצנה לקוחה מאן שרלי, לדוגמה, מיותרת; אם עשית את זה טוב, הקורא אמור לראות את התמונה לבד. אל תגידי לי איך זה צריך להראות. יש לך כמה הערות שכביכול משרתות את הסיפור, וכמה שנראה שהוכנסו שם לשם השנינות, וזה מפריע - לדוגמה חורף!, או שם של ספר.
מתנוענעים צ"ל מתנועעים, ותתפכחי צ"ל התפכחי [אבל זו כבר באמת קטנוניות]
אהבתי את השימוש בשפה, כאמור. התמונה שציירת כאן עוברת יפה, אבל היא לא יותר מזה - דהיינו, תמונה. זו לא סיפורת.
בהצלחה בהמשך, יש לך את זה.
תגובות