ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
התרת נדרים...
הכתיבה טובה. לא אעיר עליה כאן, כי בעיות ניסוח פה ושם דווקא לא פגמו לי בהנאה מהקריאה. בקשר לרעיון: יש לך פואנטה. פואנטה די מוצלחת, אפילו. אתה בונה בקפידה אמינות בפסקאות הראשונות, בצורה מעניינת שמושכת לקרוא הלאה. ואז, החל מסוף הסצנה השניה - אתה מתחיל לרוץ. הקטעים מתקצרים יותר ויותר, הסיפור לא משאיר מקום לניחושים - זה היה ברור לחלוטין לאן אתה חותר, וכסיפור פואנטה נפלת למלכודת שלושה צעדים לפני הסוף.
הסצינות האחרונות לא אמינות, נקודה. עשית אותן מהר מדי.
שב על זה, קח את הזמן, תפתח אותן ותבנה מחדש את האמינות. זה יכול לצאת אחלה.
אני מפנה אותך לפורום כותבי מד"ב ופנטזיה בתפוז. החבר'ה שם יודעים לתת ביקורת, ואפילו אם יכאב - ככה לומדים...
שנה טובה.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=438
[ליצירה]
חמוד.
אבל היתה לי הרגשה אפשר לפתח את זה יותר - לעשות מזה סיפור של ממש; בתור פאודיה או בדיחה זה חמוד מאוד, כאמור, אבל אחרי הגילוי של התפוחים הירוקים בעצם חזרת על עצמך עם החלב. אני חושבת שאפשר לעשות מזה יותר.
ועדיין, אהבתי.
[ליצירה]
נחמד. קשה לכתוב בחרוזים; אבל אם הצלחת לחרוז, בוודאי תוכלי גם לשנות קצת את המשקל, ככה שמספר ההברות בשורות המחורזות יהיה זהה. בבית השלישי חרגת מהמבנה - זה בכוונה? ו'ניקלות' - אני לא בטוחה אם יש או אין מילה כזאת, אבל היא מצלצלת זר.
בהצלחה.
[ליצירה]
את חוזרת כמה פעמים על "אני שונה", והחזרה הזו קצת מיותרת. השוני, כפי שהצגת אותו, הוא בנקודת המבט וההבנה של העולם - אבל אני חושבת שההבדלים לא מספיק חדים.
את מסיימת במוות, אבל מערפלת את זה ב"אבל רצו אחרת" - מי רצה?מה בדיוק קרה שם? אחר כך היא הגיעה לאלוהים, אבל קצת חסר לי הלפני.
אהבתי את הסוף.
תגובות