מי כבל אותי מי
קשר את ידיי ורגליי?
אנני רואה
דבר!
תנו לי ללכת...
אני לא שומעת
את ליבי
פועם יותר
לא
כמו פעם הוא
שקט.
אין פה
ריח אין
מה למשש
רק ערפול
חושים.
תנו לי לצאת !
רוצה שוב
החופש
רוצה שוב
לטעום
אהבה.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הסתבך לי מדי בקריאה, הבנתי את התוכן, אבל קשה קצת לעכוב... [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי כאן עצב או אכזבה, אלא כתיבה תמה מלב הומה ומלא... צר לי אם זה לא הובן כך... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב תיקון- אז שסיימתי לכתוב, כבר לא הייתי הראשונה להגיב.... ואני חושבת שבכוונה מה שקורה בדר"כ נכתב בסוגריים)... ושוב- זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי כותבת זאת כך: "מעולם לא הבטחתי לך דבר: לא את שקיעת החמה ולא את תקומתה מדי בוקר לא את לא את יום האתמול ולא את היום שרודף את היום לא הבטחתי לאסוף את כל מילותייך לא הבטחתי מזור לכאבייך לא הבטחתי זר של פרחים אדומים, ולא אודם לחי בלחישת אוהבים לא הבטחתי לך קיץ או חורף ולא הבטחתי שאשאר ולא אאסף. מעולם לא הבטחתי לך דבר ילדה, מלבד אהבה..." [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! אכן כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין, הכל ביצירה הזו- פשוט נהדר בעיני, הייתי משנה את הגוף השני במשפט האחרון, לגוף שלישי, -"השאירוני בבדידותי"... כי למעלה יש את "בטח מצפים, לא יודעת, זה נשמע לי מתאים וזורם יותר... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. הכתיבה, המשמעות, הכל. הייתי מורידה את: אני נשענת עליך ואתה תומך בי. "אני נשענת עליך ואתה תומך בי." זה ברור, ובעייני מיותר. נסה לקרוא היצירה ללא שתי שורות אלה- ותראה שלא יפגם דבר, אולי אף יתווסף... [ליצירה]
- [ליצירה] לא היה לי לרגע ספק, - תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תובנה יפה ומנוסחת נהדר! [ליצירה]
תגובות