מי כבל אותי מי
קשר את ידיי ורגליי?
אנני רואה
דבר!
תנו לי ללכת...
אני לא שומעת
את ליבי
פועם יותר
לא
כמו פעם הוא
שקט.
אין פה
ריח אין
מה למשש
רק ערפול
חושים.
תנו לי לצאת !
רוצה שוב
החופש
רוצה שוב
לטעום
אהבה.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפייפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם צחית, אך הייתי מסווגת את היצירה לא כשיר, אלא... לא יודעת, תחשוב על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] העביר בי רטט, יפה כ"כ, עדין ועצוב כ"כ.... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אביבוש, על התגובה מלאת התוכן והנשמה.... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין- כתיבה נפלאה (וממך יהונתן לא ציפיתי לפחות!) משחק המילים עשיר, מגוון, מתוחכם ויפה. התכנים ואופן שזירתם - פשוט משובח! [ליצירה]
- [ליצירה] ומי לא ניסה לנצור בחייו את אותם רגעים... שיר נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, תעוקת חזה ולב!!! רסיס, אין לי מילים, איפה היית לאחרונה? [ליצירה]
- [ליצירה] קשה היתה לי הקריאה, ההתנסחות- יפה, צריך לפסק, או לקטוע השורות... [ליצירה]
- [ליצירה] שי- א. וכל כך למה? ב. כנראה שלא תמיד אני כותבת על/את מה שעובר עליי באופן אישי, וזה כל היופי בליצור-לא? ליצור מציאות אחרת, שונה ולא תמיד לנסח את חיי היום-יום. ג. דווקא בשיר הזה יש שינוי מבחינתי, הפעם הוא בא ממקום מחובר יותר, מאותו צד לא מלב שעומד מנגד, אלא מלבבות מחוברים שהפכו אחד... ד. מקווה שאין כאן נימת אכזבה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! זה מרגיש יותר כשיר מהסתיו שבך מאשר האביב... הייתי מורידה את ה-ל' בשורה האחרונה, לאמור: "עת תבוא" במקום "לעת תבוא"... [ליצירה]
תגובות