מי כבל אותי מי
קשר את ידיי ורגליי?
אנני רואה
דבר!
תנו לי ללכת...
אני לא שומעת
את ליבי
פועם יותר
לא
כמו פעם הוא
שקט.
אין פה
ריח אין
מה למשש
רק ערפול
חושים.
תנו לי לצאת !
רוצה שוב
החופש
רוצה שוב
לטעום
אהבה.
[ליצירה]
יוסי יקירי,
לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...)
אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום...
ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח.
בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)...
נדבר...
איה:)
[ליצירה]
זה כ"כ יפה- שירי האהבה שלך לארץ, זה מרגש, מרטיט ובעיקר כמו ביצירה הנוכחית- כשזה כתוב כ"כ נכון, כ"כ מעורר הזדהות ואהבה מחדש לארץ הנפלאה הזו.
עדינות שזורה ברגישות ודימויים נעימים לקריאה- יצירה מצויינת!
[ליצירה]
יש משמעות לדברים, מעבר לרובד החיצוני של המילים.
כפי שאמרתי, אני יכולה הבין למה חשבת כך, אבל לא רק זו היתה כוונתי!!! לא להפגע בבקשה.
וגם אם כן נראה זאת בהקשר לאמירתך הנדונה, אין כאן תוכן עוקצני. תקשיב לו, או לקול שלי, כאמור לעיל...
בכל אופן, אם נפגעת, התנצלותי הכנה...
תגובות