[ליצירה]
את ממש מוכשרת!!!
זה חמוד להפליא, (וקראתי עד הסוף)
אפילו אפשר לעשות מזה ספר, אמנם הוא יהיה קצת ארוך, אבל בתור ספר ילדים זה מקסים!
(בתור ילדה הייתי אוהבת להקשיב לזה. וגם לא בתור ילדה...)
[ליצירה]
את כותבת מדהים, מצליחה להוציא סיפור מרתק, זורם, מפתיע, מצחיק וכואב אפילו מנושא כמו עורפים של אנשים!!!...
כאב לי כל כך על המשפט עם בית העלמין שקראתי אותו לפחות שלוש פעמים...
תודה לך, עוד אחד למועדפים!
[ליצירה]
נגעת בחלק הכי כואב לי, אני כל כך מזדהה עם כל מה שנאמר!, עם ההתנהגות החצויה הזאת בפסח- מרמור או נסיונות בלתי פוסקים להתבלט, עם הניסיון החד פעמי הזה לגרום לכולם להבין סוף סוף שהצדק איתי, עם הכשלון החרוץ של הניסיון הזה ואחר כך עם ההתדיינות הכואבת עם עצמי- מה לכל הרוחות הבעיה שלי?!?! ואחרי הכל התמרמרות על כך שאני היחידה שגם לוקחת בחשבון שאולי הצד השני צודק ואילו הצד השני בטוח בעצמו לחלוטין ומוציא אותי טיפשה ומשוגעת!
תמשיך, תמשיך, תמשיך! ואני מקווה שמצאת פיתרון לתסביך הנוראי הזה...
[ליצירה]
זה סוף שהוא לגמרי התחלה.
כאילו ליווינו את יגאל בתסביכיו כעובר כל הזמן הזה והפרק האחרון הוא למעשה פרק הלידה.
יש בה הרבה כאב אכזבה וייסורים אבל...
היא עצמאית ומלאת תקווה ואור!
או במילה אחת- טוב. טוב אמיתי, מוחלט ואנושי, טוב שהוא כולו מהול ברע (פיקטיבי) אבל הוא אמיתי ומוחשי, לא אשליה.
יצאנו מהמסגרות המגוננות אל זרועות הלא נודע...
וכל הקישקוש הספרותי הזה כשבכלל רציתי לומר,
תודה :) !
[ליצירה]
תודה לך, כואבת כל כך, על השיתוף.
הרבה זמן הרגשתי ש- היה, עבר, נגמר, ואין יותר מה לומר.
השבת אותי לשפיות. הוצאת אותי לרגע מאדישות למציאות. תודה לך.
ותודה לך גליה על תגובה כל כך מעשירה...