מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
הרבה זמן שאני מחכה למייל שיודיע לי שפרסמת משהו.
היום זה קרה וחנוכה נראה קרוב ורחוק
ואני יודעת שהחיפושים ממשיכים
ואיני יודעת אם אי פעם נפסיק
ואני מבקשת עלי שלכת
לרקום מהם תפילות
לחבר ירושלים של מטה עם זו שלמעלה
רייזלי,
תודה על המילים, תודה שאת מצליחה להיות לי לפה
(ועם זאת אני חושבת שהחלק השני פחות טוב מהראשון)
[ליצירה]
יש משהו קסום במילים, גם אם אני לא מבינה את כולן...
והמקצב ושבירת השורות הרייזלית האופיינית תמיד שובים את לבי...
:-)
הכי אהבתי את הבית:
"לך לך
מעבר לנהר מעבר
לזמן, אפשר להיות אב
גם כשאתה יתום"
[ליצירה]
שמנדריקים!
אני לא סובלת את ההומור המתיישן- נושן של אפרים קישון. אבד עליו הכלח, מבחינתי, מאז ששמעתי שהוא לא באמת כזה אידאליסט.
ולעומת זאת- פירגונים:
נקרעתי מצחוק ב"מלא הטנא ביאושים"- שזו גם רמיזה דקה לכל הפוזלים לאתרים מקבילים,
ומ:
"...אני יושבת כאן בשלוש בלילה ולא מפסיקה לבכות. עוד מעט יתעורר כאן מישהו. אוי.. עכשיו גם שתי הקטנות מצטרפות לבכי, והנה אבא שלי, טוב, טוב, אני סוגרת.. אי!.."
שבה את ליבי.
בלי קשר לקשרים משפחתיים קודמים!
[ליצירה]
ואותו עם פרימיטיבי
בן ישמעאל הוא יחף במדבר
ותמורת דם הוא ירצח
יהודים וכבוד
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי;
עם, שצורת מטבע לא יִדע.
אך החרב היא פת ערבית לו.
זוהי חבורת נבערים
וחלולי מֹח,
שמעצמה לא איכפת לה.
עיניהם, מביטות בקנאות לעבר המשיח;
אותו אחד ששמו מוחמד
ואל אותן שבעים בתולות, שיקבלו לו אך---
בעוורון חושים מלא,
במולֶך בוטחים.
המלחמה ואופוריית גדלות מדומה
בם אוחזת;
חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים.
אַין דבר כזה פלסטינים!
ועכשיו תור הרוסים?
אין עוד עם יותר חכם... וכו'.