פניך מנשבות בי שינויים
אני רוצה לעצום את עיני מעיניך
וללמוד תורה
.עוד שתים עשרה שנים
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איילה, מאד נהניתי מהתימצות שאינו צימצום. התחברתי מאד ממקום של אצילות לרצון ללמוד תורה, ולא הצלחתי להרגיש בריחה ללימוד במקום עשיה. וכי לימוד תורה מבטל עשיה? או שמא עשיה אין בה מן התורה? אבל הפלסף באמת לא חשוב לי, נהניתי מן הקטע. (ודעתך בהחלט מענינת). [ליצירה]
- [ליצירה] כשזה לרוות צמאון זה טוב, אך כזה לברוח זה חבל (-: (הייתי חייבת להכניס את דעתי האישית) משפט אחד חזק שמשאיר אחריו שובל מחשבה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר. יפה. יכול להיות שגזרת זאת משיר שהחלטת לנטוש? ביטוי מרשים בהחלט. כתיבה טובה. --- רק עוד קצת, עוד מעט, עוד שנה או שנתיים - תספיקי להשלים את הש"ס פעמיים. --- כמיהה טהורה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים. אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה שווה כשמפרשים? בהתחלה הדובר הלירי היה אמור להיות הבחור, אך זה נותר פתוח להרגשת הקוראים. יש כאן שימוש הפוך בסיפור רבי עקיבא ורחל- רחל שולחת אותו ללמוד תורה מרצונה, וכאן יש רצון של לימוד תורה כבריחה, רצון ללמוד במקום לעשות. (זאת לא רק ביקורת.) [ליצירה]
- [ליצירה] אל תפחדי מפנים חדשות, לפעמים יש בהן הרבה ברכה. המוכר והישן נראה אולי יותר בטוח והחדש מאיים, אבל החדש גם יכול לקדם אותך הלאה. סליחה אם הדברים לא במקום או לא שייכים. פנחס [ליצירה]
- [ליצירה] חזק חורט, ומוכר... רב-משמעי, שנשא אותי למווזות רגש שונים... אחד מהם, התבגרות [ליצירה]
- [ליצירה] מה ללמוד תורה? באולפנא למדתי מספיק, פעם אחרונה שפתחתי ספר הייתה לפני ארבע שנים בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים! ההתחלה הזכירה את עמיחי: "אמי אפתה לי את כל העולם בעוגות מתוקות" ההמשך כבר עבר למשהו אחר, ייחודי. אהבתי מאוד, אך הסוף קצת עצוב- האם אינו יכול לקבל את עוגותייך? [ליצירה]
- [ליצירה] חבל את כותבת יפה, אבל נראה כאילו גוף החיבור חסר, ובמקומו תפור זנב קיטשיות האומר: לא היה לי כח. "מאותו היום אני ומתנאל אוהבים אחד את השני" נשמע מאוד לא אמין, במיוחד כשמדובר באם ובנה. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כתיבה טובה, אך הסיפור... עולם מצומצם, הדר הכרמל, ממש מחניק לחשוב שאנשים חיים כך. לא הייתי קוראת לזה אגדה. זה יותר תמונת גשם מחיים אפורים של עוד בן אדם אפרורי. מתסכל. [ליצירה]
- [ליצירה] האם זו ציניות? כשמגיעים לשורה של "הביי'ניש על הש"ס הלבן." זה נראה כך. הלוואי שבאמת היינו כל כך תמימים ודוסים, כל כך אוהבים את התורה באמת, ולא היינו מוצאים כל רצון לצחוק על דוסיותנו הטהורה, הכנה, והאמיתית. אני מאחלת לך בעל ירא שמיים, שיאהב את התורה וישתה ממימיה, ושיאהב אותך. ואם תרצי, חברה, אין זו אגדה... חלומות פז! [ליצירה]
- [ליצירה] תותית! ... רחמיי... [ליצירה]
- [ליצירה] הי ילדה, חשבת על זה שאם ה' לא היה רוצה שנאכל שוקולד הוא לא היה ממציא אותו?! וחוצמזה, זה לא כזה נורא לאכול קצת רעלים, במיוחד אם הם טובים לנשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב קוראת, עדיין זה מצחיק אותי! "לעלות על ריטאלין" למשל שנהטובה!!!!!///////////////// [ליצירה]
- [ליצירה] יו! אני מאוד אוהבת. הומור שנון. ותירוץ טוב להחזקת עציץ גראס במונית ("זה לא אני, זה חיים") [ליצירה]
- [ליצירה] ! שיר אהבה אמיתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אמאלה מדובר במישי שמתה? [ליצירה]
תגובות