[ליצירה]
וואי, איך התגעגעתי לשירים..(ולצורה בכללי..)
החרוזים בכוונה מחולקים בצורה כזאת?
"רוח ערב שקטה מלטפת פנים
אוספת. מלקטת את כל השברים
ונועלת היטב בתוך קופסת הלב"
אהבתי.
[ליצירה]
לא הייתי פה מזמן
ובאופן אבסורדי אני מוכרחה לומר שהיה נעים לחזור לפה עם "סיפתח" כזה:-)
מאד יפה, ונוגע. כמו שרק אתה יודע!
כל פעם מחדש אני מגלה ומופתעת {ומוחמאת} מכך שאנו, כנראה, כותבים מאותו מקום {רק שאתה מבטא את זה באופן מוצלח הרבה יותר, יש לך המון כשרון ביחס אלי!}.
רק תזכור, הלב נפתח כשאתה בוחר בכך!
רק שמחה משה יקר!
שתמיד יהיה טוב, ורק כך!
[ליצירה]
אכן, לצערנו היו גם כאלה בחורף.
נזכרת במלחמת המפרץ הראשונה, אמצע ינואר, גשם,
נופלים טילים ראשונים עלינו. כשיצאנו החוצה לאחר הראשון, הגשם שהחל לרדת בטפטוף נדמה היה כאילו
אותו חומר מסוכן התפזר באוויר מהטיל שהתפוצץ לא רחוק מאתנו.
בררררררררר.
[ליצירה]
נצח יקר!
תחושה כל כך מוכרת...
יש תקופות של יובש ויש תקופות פוריות, ככה זה אצל יוצר.
גרמת לי להזדהות עם השיר הזה, יש פעמים שאני גם מרגישה בלומה, דף אחר דף נזרק ולא יוצא דבר...
שנה טובה ומתוקה!
מוריה.
[ליצירה]
זה תיאור יפה ונכון. כי בשעה של כאב גדול כמו למשל בשדה קרב- הפרחים הם לגמרי איזוטריים, וקשה להאחז בהם ולשמוח. קשה להנות מדברים יפים כשמאוד כואב בפנים. ואז בא תהליך, עובר זמן, עוברים מים בנחל, ואפשר שוב להנות מכל מה שיש מסביב.
אבל למה שיר על כאב עכשיו פתאום? קרה משהו ח"ו?
[ליצירה]
מוריה ושייקוש יקיריי! אין ספק שלסלוח זו גבורה נעלת ביותר אך יש אנשים (מפלצות) שלא ראוי שאנו נסלח להם או נבקש עליהם סליחה... יש שופט למעלה שרואה הכל ועל מפלצות כאלה בעיניי אין לבקש עליהם סליחה ולסנגר עליהם. ולמרות שאני לא אוהב להשוות יהודים לנאצים. האם נגיד איכמן היה מבקש סליחה היינו סולחים לו? מה שאני מנסה להגיד שיש אנשים שלא ראויים שאנו נסלח להם, ואנו צריכים להשאיר את זה לאלוהים להחליט...
[ליצירה]
תודה
לובוצקי אחי !
א' תודה רבה על התגובה לשיר
ב' חיפשתי איפה אתה רואה בשיר שלי מוות
ולא מצאתי . זה בסה"כ שיר ערש עתיק-עכשוי
שאני כתבתי על ארץ ישראל.לכן גם הוא נקרא
שיר ארץ שזה מזכיר גם שיר ערש...
בכל מקרה שוב תודה על הארותיך והערותיך...