[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
[ליצירה]
"מרֹב זָרוּת לִפְעַמִים
אַף מָים רַבִּים קָשִים לַחְדוֹר
סַלְעֵי חָשָד."
כל כך. איזה יופי.
שיר נעים שכתוב טוב. יפה. מצא חן בעיני.
----
היה לי מוזר המעבר בין "ולוּ עלה בְּיָדִי הַייתִי בּוֹנֵה חוּרְבָה בַּשָדֶה" לבין "הַיוֹם אָנִי בּוֹנֵה חוּרְבָה בַּשָדֶה". מעבר פתאומי מדי, לא כ"כ ברור לי מה קרה שם ואיך קרה.
[ליצירה]
נווד, אתה צודק. המדרכה אמורה להיות בשורה משל עצמה, אך לא אמור להיות קיטוע.
אני לא מצליחה לשנות את זה מהיום שהעליתי את השיר. יצא לי מין אנטר מוזר, ומה שאני לא מנסה- זה לא הולך.
[ליצירה]
[ליצירה]
אחותי כלה,
זה כתוב מאוד יפה,
אני אוהבת מאוד כשאת כותבת ככה.
אבל,
לא אהבתי את הטון של שלושת השורות האחרונות.
מעבר לזה,
לוידת,
הו.
[ליצירה]