ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
זמן שמחתנו יהיה בעוד שלושה ימים.
זמן שמחתנו אחר.
והירח יתפח ויתעגל, והכוכבים יזהרו בסכך.
כל שצריך הוא כוחות להבחין בהם.
[אולי גם להרפות. אולי לא עכשיו.]
[ליצירה]
אוי, איך לא ראיתי את השיר הזה עד ההמלצה?!
טוב,
אני אובססיבית למצלולים, אז לאור משחקי המילים ושפע המצלול בשיר הזה, הוא בעיני אחד היותר-טובים שלך.
[ליצירה]
-
מסכימה עם מילולית מילה במילה- "בתיאוריות תמיד יותר קל..."
אוף- אוף- אוף.
מתי נלמד להתפשר בין התיאוריות שלנו השוכנות אי שם במרומי השחקים לבין המציאות החובטת בפנינו...
[ליצירה]
אני לא כ"כ מבינה מה את אומרת,
כי דווקא במקרה הזה מבחינת משקל וחריזה, אמנם "ימים", "דמים" ו"שברים" זה לא בדיוק החרוז הכי מוצלח בעולם, אבל הם קצת הֵדִים אחד של השני.
תגובות