לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
כל כך טוב לשאוף תמיד להתקדם, וכתבת את זה ממש יפה,
אבל גם עכשיו יש טוב, לא צריך לשנות, אני חושבת, אלא להעמיק, לגדול ולהגדיל, ותוך כדי לתקן...
בכל מקרה, אהבתי את הגישה החיובית...
[ליצירה]
מסכימה, אבל...
100 אחוז נכון, ואם אנחנו רוצים התחברות אז זו לא הדרך, אתה צודק.
אבל, חסרה לי ההבנה שלך למצב, ההרגשה שחייבת להיות שאנחנו כואבים באמת, איתם...
[ליצירה]
מעורר מחשבה...
הדימוי מעניין, וממחיש דבר שבאמת קשה לנו להבין, תודה...
אבל אני חושבת שיש עוד הבדל, שאולי יכול לתת לך תשובה לשאלה. אני מדמיין משהו מוגבל, כי אני מוגבל. אבל כשה' "מדמיין" כביכול, הוא יוצר "מנקודת מבט" של אינסוף. כלומר זה לא משהו מוגבל כמו מה שאני מדמיין, אלא משהו שיכול ליצור ולחשוב, משהו שיש בו מעט מעט מן האינסוף כי הוא ממשיך ויוצר. אבל כל המעט מעט של האינסוף שיש בנו תלוי לגמרי באינסוף של הבורא, קונה הכל.
ה' ברא אותנו כאן כדי שנלך בדרכיו, שנחקה אותו כמה שאנחנו יכולים, ולכן, כמו שכתבת האציל לנו משהו ממנו, את הבחירה החופשית והיכולת ליצור משהו. אבל כמובן שהכל תלוי בו, כי ברגע שהוא מחליט לקחת את זה מאיתנו שום דבר לא מונע אותו.
וואו! סיבכת אותי במחשבות שלי עצמי...
[ליצירה]
אהבתי ממש את הרעיון. זו אהבה כל כך אמיתית, ועמוקה.
זה ממש מזכיר לי שפעם מישהו אמר לי, מה זה "הוה דן את כל האדם לכף זכות", היה צריך לומר כל אדם ולא כל האדם, עם ה הידיעה? אלא, בשביל לדון לכף זכות צריך לראות את כל המכלול, את כל האדם, ואז אי אפשר שלא לדון לכף זכות, אי אפשר שלא לאהוב...
תגובות