[ליצירה]
דווקא זכיתי
למזלי הרב כן זכיתי בחברה הכי טובה,שאני יודעת שאם אני ארצה אני יכולה לספר לה הכל ולהתפרק לחתיכות לפניה. וכן,אני מאוד מחזיקה ממוסד החברות הזאת,משפחה וחברים הם הדברים היותר חשובים לי בעולם.
אבל,אני מוצאת לא פעם ולא פעמים שאת שיחות הנפש הכי נוקבות והכי אמיתיות,לא משנה על איזה נושא,אני מנהלת עם עצמי,מריצה שיחות שלמות בדמיון.
אז אני דווקא זכיתי,יש לי גם את זה וגם את זה.
[ליצירה]
זאת לא בדיוק הבעיה.
את הכביסה המלוכלכת כדאי ורצוי לכבס בפנים,הבעיה היא לתלות אותה בחוץ שכולם יראו את הכתמים.
נראה לי שהגענו לשלב הזה והיום כבר פחות מפחדים להודות שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים.
[ליצירה]
שאלה קטנה...
מסקנה שגם אני הגעתי אליה...
אבל מה שמטריד אותי היא הסיבה:האם היית נמצאת באותו המקום כי את רוצה,או בגלל שכל מקום אחר הוא לא נודע???
[ליצירה]
לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים,
אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו.
ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת.
למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם.
[ליצירה]
הסבר קצר
יותר משאלת לב: מישהו שבקרבתו אתה סוף סוף שלם עם עצמך ואוהב את האדם שאתה נהיה בקרבתו.
שתשכח את כל הדברים הקטנים והלא מושלמים בעצמך ותרגיש שאתה ראוי לאהוב את עצמך,כי מישהו אחר ראה בך את זה...
[ליצירה]
למתקרבת:
אם תבחני את היצירות כאן באתר,גם בלי להכיר את היוצרים, תגלי ש-90% נכתבו מפרי דמיונם החופשי.
את לא צריכה לעבור חוויה בשביל לתפוס אותה,יש כאלה שעושים את זה הרבה יותר טוב מאחרים-לכתוב על משהו שהם מעולם לא חוו,ויש כאלה שלא יודעים ולא מצליחים להעביר את ההרגשה.
קחי לדוגמה את רוב השירים על אהבה.
תגובות