היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אהבתי את הסיום. משהו בבית השני הפריע לי - עודף של תיאורים, אולי, למרות שאהבתי את המדפים והמגירות. בקשר לפיסוק- הרבה יותר מדי נקודות, אני חושבת. כשיש נקודה זה אומר להפסיק לקרוא ולקחת נשימה. יותר מדי נקודות, זה כבר אובר ונטילציה...
ברוך הבא.
[ליצירה]
כבוד לכותבים?
אני חושבת שהתבטאתי כאן בצורה מנומסת מאוד. אם נפגעת, אני מתנצלת.
אין עיתון בעולם, ספר, תרגום, מאמר, טקסט ערוך _כלשהו_, שעובד בצורה כזאת עם סימני שאלה.
כקוראת, יש לי הזכות המלאה לשפוט את הטקסט - הן מבחינת תוכן, הן מבחינת סגנון - ולהואיל בטובי לספר לך אם לדעתי המסר לא עובר, למשל.
את יכולה לקבל ביקורת עם נכונות ללמוד, את יכולה אפילו לדון על הביקורת - ואת יכולה, כמובן, שהחליט שהכתיבה שלך כפי שהיא כרגע לא זקוקה לליטוש נוסף.
אבל זה כבר לא העסק שלי.
[ליצירה]
עברתי על כמה דברים שלך, ואני אגיב כאן כי זה די אותו דבר: יש תחושה שאת מגיעה לסוף - ונתקעת. אני מסיימת לקרוא ונשארת בתחושה של 'ואז מה'? אני לא דורשת שורות מחץ שנונות, אבל כדאי שיהיה לשיר מיקוד. יש לך תיאורים טובים, ועם קצת עבודה על הנקודות האלה - יכול לצאת משהו מאוד יפה.
בהצלחה!
תגובות