היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אני אשתמש כאן במושג שעוזר לי בדרך כלל להגיב על פרוזה, לא על שירה, אבל בכל זאת.
יש כאן את המושג של 'האכלה בכפית' - זה שאומרים לי "תחושת תסכול אופפת אותי" לא באמת מעביר לי תחושת תסכול. להראות, לא להסביר.
אהבתי את שורת הסיום, אבל כדאי לעבוד על הרעיון שלפני, כדי שהאפקט יצא כמו שצריך.
בהצלחה!
[ליצירה]
חיים,
אני לא דיברתי על המסר - אלא על הדרמה, על הרגש, על התמונה. מסר אפשר להעביר בהרבה צורות; בשביל לדייק ולהרגיש ולקרוא לזה שיר, צריך עוד קצת עבודה.
ועוד בנוגע לנקדוה של 'המסר עבר': יש כאן מימד של האכלה בכפית. אין עדינות בבהירות של המסקנה, אין לי אפשרות להפיק כאן יותר ממה שנראה בקריאה ראשונה.
יעל - אני מסכימה בנוגע להשראה, ובהצלחה :) ואת לא חייבת התנצלויות לאף אחד.
[ליצירה]
כתוב יפה מאוד - נותן את התחושה של הזרימה האטית הזאת, הטפטוף של שמן בהתחלה.
שורה אחת לפני הסוף -סימן השאלה נראה לי קצת מיותר. סך הכל אהבתי מאוד, וכתוב מצוין.
[ליצירה]
הו, הנוסטלגיה. תמיד אפשר להסתכל אחורה בפולניות מה ולומר, פעם היה טוב יותר...
סוסה - אם באדם יש כל הזמן ירידת הדורות, מתי נחזור להיות קופים?
ברור מדי, לטעמי, ולא מוסווה מספיק.
תגובות