היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
זה כתוב מאד קשה לקריאה, חזותית. אם תחלקי את זה לפסקאות זה יהיה יותר נוח.
לא הבנתי את הקשר בין הכורת לקטע, וגם לא למה "נפתרה" כמו פתרון במקום "נפטרה.
[ליצירה]
כדאי לעבור שוב על הפיסוק, לא בכל המקומות הוא מדוייק. והרגשה של תובנה בלי להבין, בעצם, מה הבנת - היא לרוב די מרגיזה; וזה מה שהרגשתי כאן, וזה היה חסר לי.
[ליצירה]
[ליצירה]
מצטרפת. אהבתי את ה'טיפוס אדמה שכמותי', ונדמה לי שכבר אמרתי - אבל שוב; אתה _יודע_ להשתמש במילים!
תגובות