זה שיר של נוף
נוף אהבה וערגה,
שיר שזורם בינות
אשדות נהר קוצפים
בין נאות דשא
אט אט רוגע
אך נוגע.
זהו שיר כניסה
אל הטוב והיפה,
הדומה ליהלום קטן
נוצץ בתוך האפילה
המאיר וצובע
את גוון עולמנו.
משנה באחת
את מסלול חיינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
ברעידת הקומוניזם הירושלמית
כולם מקללים אבן כחבא אחוש ארמית
יא מדרוב איבן אל מסלוף
למה מי מת שאוכל קופסה לוף?
ואתה תענה:
הן בא הקומוניזם והאתאיזם
ואתם תאכלו לופיזם
ותפוח אדמיזם
ותחכו בתור לאוכל
ותעבדו בבניין להתכלכל
ומי שבעיניו לא ימצא חן
שיביא נימוק ויסביר,
או שימצא עצמו ברכבת לסיביר
שיקפאו עצמותיו על חוג הציר.
ואז ירושלמי וסטלין ולנין ומרקס
יטלו לעצמם את היטלי המס
ויבנו וילות מפוארות
בין קרים לעיר האורות
ואז ירושלמי יתעשר
וישורר וישורר
ומעריצות מכל העולם תבואנה
ויבוא לו מנחה:
קופסה אחת של טונה
תגובות