על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לאמילי, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לו הייתי לוז, והיה לי עפרון פחם הייתי משרבט את האותיות הבאות: מ ד ה י ם , מ ר ת ק , ע ו צ ר - נ ש י מ ה . אני חושב שגדולי סופרי המדע הבדיוני היו מייחלים שתצא מתחת ידם יצירה כזאת. שילוב של דרמה אנושית נוגעת ללב במדע בדיוני מפלצתי הופך את המדע הבדיוני ללא כל כך בדיוני ולכמעט מציאותי. כתובת שכתובה על הקיר בכשרון ספרותי הראוי לכל המחמאות. לפי הדברים שכתבת בעבר צפיתי ממך לגדולות, אבל זה עולה על כל המצופה. מחכה בסבלנות ליצירה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] מחכות לך עוד שלוש תקופות מלבד קינתך על עצמך. קינאתך בהם... קינאתם בך..... קינה על הקינאות..... אחרי זה הכל מסתדר, כמו פאזל, כמו קוביה הונגרית. אז אל תקונני. וקבלי את מה שיבוא בזרועות פתוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, כשיר, הוא שיר מעולה. אבל אני זקוק לעזרה. יש לי בעיה כקורא. כדי ל-"לקחת את השיר אתי" אני חייב רק רמז: במה מדובר. לא במי באופן אישי אלה במה: בדמות מוחשית בדימוי ארטילעי, בתכונה, בתחושה, בזכרון בכאב. אני חש שאוכל להינות יותר אם אדע למי ולמה מיחסים שיר כזה. (זו שאלה נאיבית. אני יודע !) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר עצוב. מזכיר את השיר של הזמרת הנערצת עליי - שרית חדד: "כשהלב בוכה רק אלוהים שומע הכאב עולה מתוך הנשמה אדם נופל לפני שהוא שוקע בתפילה קטנה חותך את הדממה. שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול נתת לי את חיי נתת לי הכל בעיני דמעה הלב בוכה בשקט וכשהלב שותק הנשמה זועקת. שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד הכאב גדול ואין לאן לברוח עשה שיגמר כי לא נותר בי כח. כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת האדם רואה את כל חייו פתאום אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת לאלוהיו קורא על סף תהום." באשר לפסקה: "מרגישה לבד בתוך זרם ההמונים, אמר לי מישהו: "המקום שבו אני מרגיש בודד, הוא המקום שיש בו המונים". ככה כולנו...... ובעזרת השם כולנו מוצאים לבסוף את הדרך בעזרת אמונתנו בתוספת תעצומות הנפש שלנו, אותם לא מוצאים במקום שיש בו המונים, [ליצירה]
- [ליצירה] רון תמם, ראשית, זה שיר יפה וזורם. אבל בא לי להתייחס למסר שקבלתי מתוכנו: אתה מבקש שהיא תשחרר אותך, אבל אני מבין ש- א ת ה הוא זה שצריך להשתחרר, מאידך גיסא אולי עליך לקבל את ה-"ביחד" המביך והמבלבל, ניכר שזו לא היא שתשחרר אותך מהעבותות שקושרים אותך אליה. (עיין שירי "אהבה היא כישוף") [ליצירה]
- [ליצירה] הצגה מדהימה לבעיה כאובה. נושא שבטאת אותו בכשרון רב. לא נעים להודות, אבל לפעמים גם אנחנו נגועים בגזענות, והשיר שלך מציג לנו את עצמנו בראי. את העובדים הזרים אנחנו הבאנו לכאן שימלאו את מקומנו בעבודה, וכעת ....."הכושי את שלו, הכושי יכול ללכת" כמו שנאמר בפתגם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה איה על המחמאות והתיקון [ליצירה]
- [ליצירה] סופר? סתם! סתם! סתם! אני לא מתכוון ברצינות, אבל תראה שניים שאהבו שעור כימיה, קדו למלך שבדיה וקיבלו את הפרס, ואיפה אנחנו עם יצירות הבוסר שלנו. לא שאהבתי שעורי כימיה (העדפתי מתמטיקה) אבל אני חושב שאתה פשוט מפסיד. שרשור של חלבונים דומה מאוד לכתיבת חרוזים, ולכן כדאי לחשוב פעמיים לפני הצלצול להפסקה. אני מקוה שאתה מקבל את הדברים ברוח טובה [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, אגיד לך למה השיר הזה כל כך מצא חן בעיניי: חשבתי שרק אני חולה במחלה האנושה שנקראת: אסוציומניה, והנה מצאתי עוד אחת תודה לאל. אז הנה שרשרת האסוציאציות שלי: למה עלו דמעות בעיני ערוגה (המגיבה הקודמת) ? כי בערוגה גדל בצל. ערוגה חתכה בצל ודמעות זלגו מעיניה. בצל חתכה, תודה לאל, בצל תודה לאל, בצלאל, בצל חתכה לשניצל, שניצל עוף, עוף לכפרות, זו כפרתי, הכפרה והדמע, הכפרה והדמע גרים בטריפות הדעת, והדמע בערוגה, בערוגה המזילה דמעות חס וחלילה וחוזר חלילה. [ליצירה]
תגובות