על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "אֲנִי רוֹצֶה בַּךְ רוֹצָה בִּי" זה שיר אהבה בפני עצמו, מבלי להמעיט ביופי של השיר כולו. [ליצירה]
- [ליצירה] א. זה שיר יפה מאד וציורי מאד. ב. זה כתוב מאד אוטנטי. ג. זה נשמע כמטאפורה (אולי לצבע האפור של הכביש בו זורמים חיינו). ד.אם אכן זו מטאפורה, אז כדאי לרדת לפעמים מה-"כביש" להיכנס לחורשה, ולהנות מהצל, הירק וציוץ הציפורים. זה מעשיר את החוויה הדלה של חיים אפרוריים. ה. הצעה כזאת חלה גם על טיולים אוטנטיים. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מאד יפה עם הרבה עומק. מותיר "טעם של עוד" (: [ליצירה]
- [ליצירה] עֶשֶׂר ! כמו שרון תמם יודע לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. מכיר היטב את החוויה הזאת, והיטבת לתאר אותה בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] יש שירים שהם לרוחי. יש סגנון שירה שאני אוהב. זהו אחד השירים. אולי זה לא נחשב לשירה מודרנית, כזאת עם מילה אחת בשורה, אבל כל-כך פיוטי, זה כל-כך שיר יופי, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] 120 יצירות זה לא מעט. 20 ימיהולדת זה לא הרבה. כמה ימי הולדת אהבת ? כמה מהשירים שכתבת את אוהבת ? כמה שירים שכתבת היית מקדישה למי שאת אוהבת ? [ליצירה]
- [ליצירה] לתם שלום, "למחוק את כל הדברים שעשיתי לא נכון." למחוק לא ניתן. בן-אדם לא יכול להיולד מחדש - צלול וזך. מה שעשית לא נכון זה החלק מההתפתחות וההתבגרות שלך, ואת שגיאות ניתן לנצל לסלילת דרך חדשה, שבה לא תחזרי על השגיאות, ובה תחשבי על הדברים הנכונים לעשותם. המושגים של "נכון" או "לא נכון" הם מושגים אמביוולנטיים שיש להוסיף להם את ממד הזמן של העבר, ולהנחות אותנו לעתיד. עד כאן. זה קצת יותר מדי מילים לשיר כל-כך קצר ונובע מעומק הנשמה, אבל אני חושב שכדאי לראות את הדברים אחרת. במחזה "פר גינט" נאמר הפסוק החכם: "אנוכי הנני אני עצמי" - אני, מה שאני ולא מה שרציתי להיות. זה משמעות התובנה הבוגרת. המסר ברור ? [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע כמו הקרבה עצמית. האמנם ? [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, יפה מאד. בטאתי באופן פאוטי את מה שחש כל מי שכותב. לכתוב צריך לבד, מעבר לחומת ה-"אני".עצם הכתיבה היא משהו אישי, פנימי. רק לאחר שכתבת כשהיית אם עצמך אתה מאפשר להציץ פנימה. אם אחר-כך הקורא מבין, הוא יכול להסכים ולהזדהות , או לא להסכים אבל הוא לא יכול להתעלם. אינני יודע אם ה-"אישה" היא דמות פרטנית או מושג כולל, אבל אני מקוה שה-"אישה" מבינה, ואם גם היא כותבת היא חשה את אותה תחושה ומבינה. רק אז זה הופך לדו-שיח בין שתי נשמות עצמיות וקרובות. כמו שאמר יהודה עמיחי: "שנינו ביחד, וכל אחד לחוד" והמרחק בין השנים נשאר קצר כ-"מרחק בין שתי תקוות". מסר כפול (אבל ברור) [ליצירה]
תגובות