כַּאֲשֶׁר לִשְׁנֵי שְׁבָרִים זֵהִים
הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻּׁתָף הוּא שְׁנַיִּם
אָזַי הַחִבּוּר שֵׁל שְׁנֵיהֶם הוּא שָׁלֵם
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לך תמצא בחורה עם מכנה משותף של שניים... is way too far! [ליצירה]
- [ליצירה] לך תמצא בחורה עם מכנה משותף של שניים... its way too far! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הלוואי וכך היה עם כל לימודי המתמטיקה [ליצירה]
- [ליצירה] אמ... בלי לנפץ לך את היצירה אבל... "גם עתה תחתינו העולם קו שבר- אך תראי הביטי איך מעבר לאותו הקו פרח לנו עכשיו המכנה המשותף" אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים" [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר יקר, אין מילים בפי להביע את שימחתי, שֶׁשָּׁבְת לכתוב שירים באתר, ועוד עם שיר נפלא כזה. פשוט חשבתי שאבדת לנו ואני שם לב שגם שיריך רומנטיים, אופטימיים ומלוטשים להפליא. כשרונך לא היה מוטל בספק, וכעת הוא בא לידי ביטוי בשירה של ממש. יופי ! תמשיך ואני אמשיך לקרוא, להנות ולהגיב. שיהיה לך יום נפלא. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] למה מה? אני לא מגיב ? הנה התגובה ! לכל השירים שכתבתי קיבלתי תגובות, ורובן מפרגנות. נכון שזמן רב לא כתבתי באתר וגם לא הגבתי וזה מסיבות שאינן תלויות בי, אבל, כיוון שקבלתי בעבר תגובות גם ממך, אשתדל לקרוא את יצירותיך בעתיד ולהגיב עליהם, אבל בתנאי אחד, שתהיה מוכן גם לביקורת נוקבת. בברכה (המסר ברור? ) מסר כפול [ליצירה]
- [ליצירה] לפרוזאי, תודה על התיקון. כעת הוא נערך מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] אקדיש לשיר הזה כמה מילים משלי: אין מנוס מהתודעה שאלה שזכו להאריך ימים אחרי המלחמות חיים בתוך בועה, בתוך בועה, בתוך בועה, המחשב, בחדר העבודה במעוננו, בקרב ידידינו, בחנות הבגדים, בקניון, בתל אביב עיר מגורינו בארץ ישראל, הרחק משדרות וקריית שמונה. קונים ספרים בסטמצקי, ודיו למדפסת באופיס דיפו וכותבים באתר "צורה" על שלום. רק לא עתונים, עמוד למושחתים בצמרת, עמוד למעשי אונס, עמוד להורים מתעללים, עמוד לתאונות דרכים. רק לא חדשות בטלביזיה, שם אין שלום, אין אנשים ישרים, אין מוסר, אין אמהות אוהבות. תחקיר ועוד תחקיר ועוד תחקיר. המציאות העניקה לנו בועות, וכל אחד חי בבועה שלו, עד המלחמה הבאה, שלא אנחנו נפתח בה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך את זה. יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה. [ליצירה]
- [ליצירה] לאיה תודה, קיבלתי את הצעתך באשר לחזרה על נמילה "צל". על עבודה נוספת, אחשוב במה אפשר לשפר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה כתוב היטב ונשמע אוטנטי. כתוב בגוף שלישי. מי היא? אולי משתמע שזה צריך להיכתב בגוף ראשון, אבל את מעדיפה להסתכל על עצמך מהצד, ושהמחול הסוער הוא הלבך פנימה. תקני אותי אם אני טועה ! [ליצירה]
- [ליצירה] רעות מגן בטאה את זה מצוין. ואני אוסיף משלי: אשרי המשורר שנמצא לו מתרגם שעולה עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] איה יקירה, אני מקווה שהבנתי היטב את השיר שלך "מי אנחנו". אם זו כוונתו, אז השיר הזה מוכר לי מהעבר. אני מתוודה שאני שהייתי משני הצדדים של המתרס בתקופות שונות. אבל האתגר האמיתי בא אחרי ששניים נקשרים "לכל החיים". אז אין כבר מה להסתיר. כל אחד יודע את הכל על עצמו ועל מי שבחר לחיות איתו. את הפתרון הגדיר באופן מופלא יהודה עמיחי: "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" או כמו השיר שכתבתי בזהותי כיורם תומר: "מטאפורה" "כאשר שתי נשמות טהורות מגיעות ממקומות שונים ונצמדות זו לזו בשאיפה ליעד אחד עליהן לנוע במסילות מקבילות. אם שתיהן נעות במסילה אחת האחת תשעט קדימה והשניה תישמר ותשמור מרחק כאשר הראשונה תגיע ליעד השניה תישאר מאחור". אני מקווה שזה משלים את ההמשך המיוחל של השיר שלך. יורם - מסר כפול [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה הזאת גרמה לי להרגשה מוזרה. בעצם קרה לי דבר דומה למה שקרה לך עם רחלי. היו קטעים שנשבתי בקסמם, וקטעים אחרים שרציתי לדלג עליהם ואולי לא להמשיך להיפגש איתם. התחלתי לחשוב אם מותר בכלל להתעלל ביצירה ולבחור מתוכה את מה שמוצא-חן בעיניי, אבל האמת היא, שאהבתי את הדרך בה נפלת שדוד לרגליה ותסלח לי, אבל כמעט גרמת לי להתאהב בה, ורק יצירה טובה יכולה לגרום להזדהות כזו. אז לא נורא אם זרקתי חלק מהיצירה. לסיכום: אני מאמץ את הגישה שלך: לכתיבה אין כללים, ומרחיב אותה - גם לקריאה אין כללים. בתנאים האלה אני מזמין עוד כאלה. מסר ברור? [ליצירה]
תגובות