לפעמים נראה
שהמראה משיגה אותי.
כל ההבדל בין פנים לחוץ.
מי מביט במי?
פיסת זכוכית קרה.
מראה.
פעם עוד תראי.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * אני חושבת שזה הסיפור הקצר הכי מכאיב שקראתי בחיים. אני הולכת לנשום קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] נעים מאוד להכיר אותך, אחות של טל. אם הייתי את, הייתי כבר מזמן רוצחת אותה בגלל מה שהיא עשתה לך עכשיו - להיות לנצח "אחות של טל" כאן, בצורה? מה, את לא יכולה לעמוד בפני עצמך? אבל זה לא טוב לרצוח, אז תנסי לסלוח לה בכ"ז. בקשר לשיר - גם אני מסכימה עם אלומותיו. אם הוא כבר נותן צריך לקחת הכל. וגם לתת באותה מידה. ולא לפחד לטבוע. וד"ש לטל ממני - וגם משרה, שיושבת כרגע לידי. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מקסים :) הסיום נשמע קצת מאולץ. כאילו המשפט של החבר במסעדה נאמר רק בשביל הפואנטה. (טוב, לא ממש כאילו...) בטוחה שתצליח לחשוב על דרך טובה יותר להכניס אותו. אה, והקטע עם הפופקורן אחרי שהיא מכריזה על הטיסה שלה נשמע קצת לא אמיתי - היא מודיעה לו משהו כזה והוא מתלהב מהפופקורן? אני מבינה שהכוונה היא להראות שהוא לא שם לב בהתחלה, אבל זה עדיין מצלצל לא מתאים... חוץ מזה - יופי של סיפור :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד בטירוף... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כוכב - אני מתנצלת. פשוט לא הבנתי את ההסבר שלך. ותודה :) חתלתול - לא הזכרתי את השם, פשוט מכיוון שלא היה לי מושג איך קוראים לו... חוץ מזה, היה לי ברור שאתה כבר תקפוץ ותספר לכולם... :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה איתך. ספרים הם אולי בדיה, אבל הם משקפים את האמת בצורה הכי טובה. הם יודעים להאיר במציאות נקודות שהיו נשארות מעורפלות לנצח בלעדיהם. מילים יכולות להיות טובות אם רק יודעים איך לנצל אותן ולחשוף בעזרתן. לא צריך לפסול את הכלי רק בגלל שהשימוש שנעשה בו הוא כל כך מעוות ברוב המקרים. אני אוהבת את המילים למרות הכל. ומאמינה שאפשר לעשות בהן המון טוב. והיצירה כתובה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו, הלילה למשל, גם אני ככה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק חתלתול! [ליצירה]
תגובות