את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר. אני אישית חשבתי שמשהו פה מתפספס, כי בשורות הראשונות הצלחת להפוך את כל העניין למשל, ואח"כ זה הלך לאיבוד - אבל בכל זאת זה חביב. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, מי מלמד אותי להשתמש בפוטושופ? [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. (והתאוריה שלי היא שה"הולך ונעלם" מתייחס לעולם המקביל שבהשתקפות...) [ליצירה]
- [ליצירה] ***** (זה אומר שאין מילים - אבל הרבה) [ליצירה]
- [ליצירה] המוזר בחיים זה שלא תמיד יש בכלל מפלצת. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. גם אני לא אוהבת שלג. (למרות שפעם קיבלתי אחד במתנה ליומולדת) [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע כאילו אתה קצת "מאליל" את הגברת שלך... אין מושלמים בעולם. ויש לך שם כמה ביטויים יפים, אבל קצת יותר מדי מהם... זה מאבד את הפואנטה אם אתה חוזר על עצמך יותר מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] השם בא בסוף. [ליצירה]
תגובות