אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
ואתה, נווד . . האם אתה לוקח את הלבנה?
שמע לקולה, אולי בחשכה קשה לראות.. אבל מרגישים היטב, איך היא מלטפת בחשאי באור חיוור.. היא תמיד שם. אבל האם אתה, מוכן להביט? להיישיר פניך אליה- ולראות?
[ליצירה]
הלוואי ובאמת.
הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד.
ולא כך זה תמיד בחיים?
לא ככה הכל מצוייר?
והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד?
וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ.
והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד?
הלוואי ובאמת.
תודה רבה לך. נוגע.
[ליצירה]
"אם אדם אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים, יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר.
הוא אורמ לעצמו: הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום... אבל אם הכבשה תאכל את הפרח, הוא ירגיש כאילו,בבת אחת, כל הכוכבים כבו! ומה, זה לא חשוב?"
[ליצירה]
זה אולי אל נראה, אלב הכאב הזה על מישהו נמצא בהכל, אנחנו לא חייבים לדעעת אבל לשניה אחת כל העצים נהיים עצובים וזה לא מוסבר, אבל גם ברגע היכ מאושר שלנו יש גם את הכאב הזה, והעולם הוא לעולם אל אותו דבר
זה אולי לא נראה, אבל כולם, מרגישים.
שיר מקסים. תודה!
תגובות