[ליצירה]
קודם כל,
אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה.
ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים.
אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן.
כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה.
אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר.
[ליצירה]
אני דווקא מכיר את ההרגשה.
זה לא באמת נכון, אתה יודע שלא, אבל אתה מרגיש ששום דבר לא מתחבר. רק לעצור, להתבונן בזה, להבין שזה דמיון, ושזה יעבור.
אין חיים בלי אור.
[ליצירה]
גנץ היקר ;)
התכוונתי שבעולם הזה,אי אפשר להתנתק מקליפות החומר, העטיפות של החומר, שהוא שקר. שקר לא במובן הקלאסי, אלא יותר בכך שהוא מוגבל, שהוא דהוי.
שקרי ביחס שלו לאמת המוחלטת. לא אמרתי שכל דבר הוא שקר, או שהכל שקר. הכל יחסי.
כמובן שיש מציאויות בהן הכל אמת, והכל חלק אלו-ה ממעל וכו', אך לא בהן עסקתי. ויש הרבה מה להאריך.
[ליצירה]
השיר הזה,
שנכתב מתוך ריק,
נראה לי כמו התחלה של כתובת.
הכתובת משתנה עם הזמן, מתמקדת.
התפילה תפעל את פעולתה,
כאשר היא מוסבת על מי שאני עכשיו.
---
אני אוהב את הפשטות שלך.