הכל מפוזר בי
מסביב ללב.
אאסוף אותי בבוקר.
לא עכשיו-
כשהכל כואב.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזדהה.. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי אסתר תפר עלייך הקטע עם הלילה והיום... מקווה שלא י'הי'ה עוד כאב [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר - יפהפה . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי מאד. ממצה וחזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מדהים ונוגע ללב [ליצירה]
- [ליצירה] .... קצר ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בהחלט עדיף בבוקר... קטע מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] - אהבתי. ממש. ואהבתי גם את השירים האחרים שלך, קראתי עכשיו ברצף את כולם. יש לך כתיבה מאד מיוחדת. איכותית. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם ההיא מלמעלה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. שיר מאוד מאוד יפה. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם טובי. הפואנטה משעשעת, אבל בהחלט לא חזקה מספיק בשביל להחזיק את כל הקטע. זה גם נראה כאילו דחפת בכוח עוד כמה סיבות כדי שיהיו לך עשר, כמו שקבעת לעצמך בהתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בחורף, כשהנהר קופא, הנמל הופך להיות המקום הכי פחות בטוח לספינה. לפעמים התנועה היא הדבר היחיד שיכול להציל... [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה איתך. ספרים הם אולי בדיה, אבל הם משקפים את האמת בצורה הכי טובה. הם יודעים להאיר במציאות נקודות שהיו נשארות מעורפלות לנצח בלעדיהם. מילים יכולות להיות טובות אם רק יודעים איך לנצל אותן ולחשוף בעזרתן. לא צריך לפסול את הכלי רק בגלל שהשימוש שנעשה בו הוא כל כך מעוות ברוב המקרים. אני אוהבת את המילים למרות הכל. ומאמינה שאפשר לעשות בהן המון טוב. והיצירה כתובה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. לא מאבדים את זה. פשוט לומדים פתאום לראות גם את הרע. ולעשות חשבון בין זה לזה. ולמדוד. אבל יש רגעים קטנים של חסד אם רוצים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חמוד ביותר. אני ממש עולצת הלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, מזל טוב. בקרוב אצל כולנו :) ובכן, קראתי את הסיפור כבר במקורישון, כמובן. אני עוקבת אחרי התחרות, כמו כל שנה. ולא אהבתי אותו במיוחד שם, ומכאן נובע שגם לא פה. אני מוכרחה להודות שההתחלה נראתה לי מסקרנת מאוד. ובקטע על האינסוף נמרח לי חיוך מטופש על הפנים, וממש חשבתי בקול רם "איזה יופי!". אבל, כמו בנרות חנוכה, אנחנו הולכים ומוסיפים - והסיפור שלך פשוט הלך והתמעט מהנקודה הזו... למה? אני לא יודעת. אולי כי הוא לא ממוקד. כי הוא לא אומר כלום בעצם. (או שאני סתם לא מבינה אותו?) ואולי הוא אומר, אבל המסר שלו לא באמת מספיק ברור. לא יודעת. אה, ועוד משהו - הקטע עם "יומנה של-" עשה לי תחושה חזקה שמנסים לעשות עלי מניפולציה רגשית, ובחוסר הצלחה. ואולי... אולי אני סתם קנאית, כי כבר כמה שנים שאני חולמת לשלוח סיפור לתחרות, ופשוט לא יוצא ממני שום דבר... (קנאת סופרים, הא?) אז בכלל אל תקשיב לי :) [ליצירה]
- [ליצירה] חחח... חמוד ביותר :) (אני בת! אני בת! ובכל זאת הבנתי!) [ליצירה]
- [ליצירה] רק עכשיו אני רואה את זה! אוריה - תודה רבה לך על ההמלצה הזו! איש כשר - פשוט מדהים! בדיוק ככה מרגישים לי זכרונות. מדהים איך הצלחת לצייר את ההרגשה הזו. קבל בזאת את הערצתי הכנה. [ליצירה]
תגובות