הרוח לקחה אותי.
רוח יודעת לקחת בזמן.
הבועה שהייתי נסחפה,
צבעונית ויפה,
הרחק מהכאב שהייתם לי.
נזהרת מקוצים.
נזהרת מהקרקע.
נזהרת לא לנשום
יותר מדי אוויר.
אל תאיצו בי.
אני מתחילה למצוא את הבית.
משהו עומד להתעורר.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוהו, הלילה למשל, גם אני ככה... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה שיר נפלא באמת, עם כמה ביטויים ששבו אותי, אבל מצטרפת לאורנה - אכן יש בלבול מסויים בגופים. [ליצירה]
- [ליצירה] איש אחד - לא עושים דברים כאלה! תכתוב, תכתוב. אם לא פה אז במסרישי. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד והשם בהחלט מעמיק את המשמעות כאן. נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נהדר! רצה לראות עם יש לך עוד כאלה... [ליצירה]
- [ליצירה] צחקתי היה כיף:) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, אע"פ שאני מעדיפה בהרבה את הדברים היותר-רציניים שלך. אולי אפילו הייתי צוחקת, אם לא הייתי עוברת מקרוב את החוויה המצמררת של זריית מלח על זחל רירי מסכן והצפייה בו בשעה שהוא נמוג והולך תוך ייסורים נוראיים (מובן שהוא לא היה הנשמה התאומה שלי ולא חיבבתי אותו בכלל, אבל בכ"ז). מאז יש לי טראומה מהיצורים האלה וצמרמורת במעלה ומורד הגב. אל תנסו בבית!!! ותהיתי- רצית לכתוב "התחשמק", או שזה במקרה? כי אני לא מכירה מילה כזאת... [ליצירה]
- [ליצירה] אה, הוא משלם לי כדי לשחוט לו סיפורים. אבל הפעם באמת נסחפתי :) זה קורה לי כשאני עייפה באופן קיצוני. חוצמיזה שכל היופי בבאפי זה שהצופה לא מבין מה קורה כשדון מופיעה. ופה הקורא מבין בדיוק כשהוא נעלם, אז זה מאבד את העניין. ובכל מקרה נקודת המבט תהיה חייבת להיות שונה בשביל זה. טובי, סולח? :*) [ליצירה]
תגובות