אתה צריך להגיע לשלב בו אתה מכניס את השורשים לפה, שעל מנת לקרוע אותם לתמיד, ורק אז אתה מבין, בכאב, שהם מחוברים אליך, חלק ממך.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פוטו- בשבת אנחנו מגיעים לדרגת קירבה לאלוקים, כל אחד ממקומו שלו. והאבות מייצגים את דרגת הקירבה הגבוהה ביותר- הקב"ה כיוון אותם, התגלה אליהם וכו. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר בהחלט, וכתוב יפה. אותו אינסטינקט גולמי עדיין קיים ומשמש אותנו, צריך רק ללמוד לתת לו מקום. ("ללמוד"..כן,יודעת). [ליצירה]
- [ליצירה] זה בדיוק. אולי לא שיר, אבל נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] כך הוא טבען של החלטות אמיצות. כל זיכרון כואב מחזק אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב אני כאן. מאוד אוהבת את הקטע הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסוף עושה עוול לשורות הנפלאות מעליו ("לא אשיב יום בשקר מעשה", "הינומה מפוכחת", כמה יפה!). "בתוך כל שאר ישראל" זו שורה צורמת מעט לטעמי, אולי בגלל שזה ביטוי שגור, לעוס. ושתי השורות האחרונות חסרות את העוצמה בה התחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] הא? הסבר שאלתך. [ליצירה]
- [ליצירה] כילידת תמוז אני יכולה לאשר שזו התמונה, זו האווירה, וזו ההרגשה. מקסים בעיניי [ליצירה]
- [ליצירה] לא קל לעיכול..ועם זאת (ואולי בגלל?) משובח. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון קצת נדוש, אבל עדיין ראוי. [ליצירה]
