לטף סדין רך
עת בוקר התעוררת
ורד אחד
מונח
פתק ובו מילים
את שהוחסר
משלים
עת בוקר התעוררת
ורד אחד
מונח
פתק ובו מילים
את שהוחסר
משלים
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קיטש אידיוטי [ליצירה]
- [ליצירה] ככה? בלי לנמק מדוע? אני לא רוצה לרדת לרמת התגובות שלך. רק אומר כי בסיפורים, המונולוגים שלך. בהם שיתפת אותנו בחייך, חשפת את עצמך לכמות לעג ו"ירידה" במידה ניכרת. אלא מאי? החבר'ה כאן הם איכותיים ולא ידרדרו ברמה. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהשיר בנוי בעיקר מהחסרים, אנחנו לא יודעים מה הוחסר ואנחנו לא יודעים מה נכתב. גם הסיטואציה כללית וללא פרטים והשיר קצר ומקצר באינפורמציה. דווקא זה מה שיפה בעיני. קיטשי? נכון. זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת, אבל יש בזה. אז מה? גם את צריך... (במינון!!) [ליצירה]
- [ליצירה] לא יא ביסלי. היא לא מבינה מה ההבדל בין סאטירה לבין ירידה באופן אישי. הצמד ירושלמי את שלי מזמן לנו הרבה הפתעות [ליצירה]
- [ליצירה] חיים נוי, סתיו לשם וקיפי - תודה על התגובות :-) קיפי - המכתב היה מכריסטיאן, בחור גרמני כבן 21. אחד מתחביביי היה חברים לעט, רכשתי חברים לעט ברחבי העולם, סייג אחד היה לי - לא חברים מגרמניה -בשל זיכרון השואה. בכל אופן - השם שלי רץ במאגרי השמות של החברים לעט וכך הגיעו אליי מכתבים מכל העולם. אחד מהם היה של כריסטיאן. ברך כלל התעלמתי ממכתבים גרמניים. אך הפעם עניתי לו שהשם, הזיכרון והמשא של השואה אינם מאפשרים לי להתכתב עם גרמני. הוא כתב את מכתב התשובה המאוד מרשים. דבר שמעט ריגש אותי והניע אותי להתכתב עמו תקופה מסויימת. [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו זה יותר ברור, וגם בעל משמעות של ציפיה לחורף, לא מצד האדם אליו מצד חפצי העזר שלו שהם הגיבורים האמיתיים של השיר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזו כתיבה משובחת, זכרונות משובחים העולים מתוך חושי האדם הכמה [ליצירה]
- [ליצירה] אתה מזכיר את הפנתרים השחורים :-). נראה לי שאם היית חי כאן בזמנם היו עוצרים אותך.... [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה על ההשקעה! משיריו הנבואיים של המשורר הגדול אותנטי ומרגש כתמיד!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יצחק שצחוקו נדם, כשהלכת הלך גם הצחוק, דרך טובה להתחיל שיר כאב נוקב. ישר כח [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולתי שלא לחשוב על השיר הבא: עבריה מילים: רחל אני מבטת בה נפעמת, נדמה: הנה זה אך. בחן קדומים, בשחור ולהט, עלתה מן התנ"ך. וגשר פז נתלה ממנה, אל ארץ העברים. וזכרונות ימי החסד, בנפש מתמרים. כה אעמוד פה לפנייך, נפעמת, אחותי, בחן קדומים, בשחור ולהט, אזין עיני תכלתי. בגוף נכר הלוך ונוע, דרכים בו מי יספור? אני המרתי שחור ולהט, בתכלת ובנהור. אך אם מעלתי - לא לנצח, כחשתי - לא עד תם. ושבתי שוב כשוב ההלך, אל כפר מולדתו. כה אעמוד פה לפנייך... [ליצירה]
- [ליצירה] ---- רחובות ירושלים צופני קסם המה, מלאים סיפורים אהבות וסודות המרחשים במיסתרים [ליצירה]
- [ליצירה] כאב טהור אין צח ממנו דמע ממנו יזרום ישקה את יגון הלב עד ירווה עד יפרח בשנית. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ אני מכיר פזמון מוכר מאוד מאיזה מישהו ששמע אותו מפייטן מרוקאי במנגינת יה שמע אביונך: בלעם בן בעור שכם בן חמור הלכו יחד למערה לעבוד לבעל פעור [ליצירה]
תגובות