את מבקשת שאכנס אלייך
גופה סוררת
מבקשת שאכרסם רגבי עורך המצתמרר
בעוד אני חופר וחופר
אל שאריות נפשך העצובה.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בשיר היוצרת מבטאת היטב את לבטיה בשילוב תארים מעולם התנ"ך ומעולמה הפרטי שמלא כל כך. הקורא, נכנס לתוך תוכו של העיניין ומזדהה עם ההתחבטות. לכאורה, זהו מצב ללא מוצא. לפחות כל עוד אין משהו או מישהו שיאיר את דרכה לתשובה הנכונה. לקורא קשה להחליט מה יהיה בסופו של עיניין אך בעקבות השורה האחרונה המסיימת את היצירה אין לקורא אלא לאחל הצלחה ולקוות שאלוקים והעולם יהיו בעזרה. הייתי ממליץ לקוראים לעקוב אחר השירים הבאים!! [ליצירה]
- [ליצירה] (בסוף יחובר "מחרוזת שקיעות- זריחות") [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אבל זאת מכיון שאני כבר רוצהבה. לכן זה כל מה שנשאר...ולא מן האגואיזם נכתב [ליצירה]
- [ליצירה] זהו חטא שרובנו כאן נופלים בו. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ...מוכר. רפואה שלימה. [ליצירה]
- [ליצירה] בטח שאפשר! תלמד : חוזרים - ונפרדים, ושוב חוזרים ושוב נפרדים וככשוב חוזרים שוב אפשר להחליף. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] יש ויש. אני מכיר אנשים שכותבים כל כך הרבה וכל יצירה שלהם היא פנינה. אני מדבר על כתיבה ברמה גבוהה שמתפרסמת בעיתונים מובחרים וכאלה שלא "מספיקים" להגיע לשם. אני מסכים ששיר, טוב לו שיתבשל, אך לא כולם. יש כאלה ששירם מושלם עם סיום כתיבתם וכל נגיעה- מיותרת. אין לאלץ "להבשיל" יצירות. אין זו חובה. מכיון שהדברים נאמרים בדף היצירה שלי, אוסיף ואומר שלא יודע לאן לקחת את הדברים שנאמרו כאן, כלומר, האם ניסיתם לומר שאני מפרסם יותר מידי ולכן, ע"פ התיאוריה שלכם, כך הם גם נראים, או משהו אחר. אני כרגע בחרתי לא לקחת באופן אישי. אם תרצו שאקח- תגידו לי (לא אעלב). יש אנשים שעולמם הפנימי כל כך עשיר שאין הם יכולים "להתאפק" ולשמור יצירות בפנים. להבדיל ממערכת העיכול, גם שם- אם מתאפקים- תהיה עצירות. יש לשחרר. ולשחרר נכון. (אין אני מעיד על עצמי ככזה). אשמח להמשך... [ליצירה]
- [ליצירה] למה מאוד עצוב? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד [ליצירה]
תגובות