[ליצירה]
"קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט".
פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה.
תודה.
[ליצירה]
אכן יש צדק בדבריך
כי בהתחלה כתבתי למען נערה שנקטפה בטרם עת, אך ויתרתי על הרעיון חלקית, והובלתי את השיר לסוף יותר מחשבת מאשר רגשי, כלומר בסוף השיר לא ביטאתי את הכאב מהפרידה אלא את המצב שקורה כשיורד גשם, מבין? שטיפה כזו חשובה שנקטפה בדמי ימיה היא ההתחלה של כל ימות החורף הקשה, כך חשבתי לנווט את השיר, אך אם יש לך רעיון אתה מוזמן לכתוב לי.
[ליצירה]
אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה.
[ליצירה]
יפה
בהתחלה לא התחברתי למילים הן נראו לי כתובות למען החרוז, אבל החלק השני מדהים, אישיות, כואבות, אוהבות ולוטפות, בעיקר שתי השורות האחרונות, יפה מאוד.
[ליצירה]
אינני מבין איו זכות שיבה יש לתושבי מצרים ירדן וכו' לשטחי ארצינו, מעולם לא היו פלשתינאים לפני הגעת יהודים למקום, זו אמצאה מאורגנת של ארצות ערב, מה עוד וכל פעולה שצה"ל נוקט נגד אזרחים היא צעדי הגנה בלבד, מקום שממנו יורים רקטות לעבר ישראל צריך להיות מושמד, אם יהיו בתוכו אזרחים אין על הצבא לסכן חייליו כדי להציל אזרחים אויבים, על האזרחים להשכיל ולא לבחור במקום בה יש התנגדות מחומשת.
[ליצירה]
על ראשון ראשון, חריזה בשירה בת זמנינו אינה כחריזה בימי הביניים של ספרד, שם יופיו של השיר נבחן בחריזה מעודנת, החריזה בת ימינו לעיתים מטרתה לשבור את הכללים המתווים אותה ולכן לעיתים, בעיקר במקרים של שירים מהמקורות, כאשר השיר שובר את כלליו של המקור דרכו לשבור גם את המקצב ואת החריזה, זו דרכי על כל פנים.
שנית לא הבנתי את שהוספת מעצמך, מה הכונה סיומות אינן מתחרזות? אולי הכללים החרוזיים (שאינני מכיר, ואשמח אם תעשיר אותי בידיעתם) טוענים כך, אך, שוב, ישנם שירים בהם מתבקשת החריזה המושלמת וישנם שאין זה מדרך השיר להתאים עצמו לחריזה.
דבר נוסף, אם כל היות שיר השירים פיוטי עד מאוד הנה דל הוא בחרוזים.
על כל פנים אני מודה על הערותיך הבונות ואשמח להמשיך לקבלם ולהשתדל לתקן את שביכולתי, שבוע טוב!
[ליצירה]
כמה האהבה מעוורת מלראות פגמים...
אילו היינו חכמים יותר בהתחלה, מצד שני זה היה הורס את כל התהבות הנעורים...
שיר מעולה של יאוש שנובע מחוסר התקשרות.
[ליצירה]
השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן
שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען
גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה
כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה
שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים
ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים.
הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה
כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה
כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע
אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע
ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם
ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם.
תגובות