עיגלתי את כל הפינות
בהן הזרתות נתקלות
חוץ מן הפינה בה
הכי כואב לי להיתקע...
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באופן כללי יש צדק בדבריך, אך על מנת להיצמד למקור: "בקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני", היה עליי להשתמש בביקשתיך ומצאתיך... וכן לעניין "ואחזה בך", מכיון שזה שיר הבנוי על אותם פסקאות, צריך היה לשמור על קשר מסויים למקור, להציג את הבנתי את הנאמר בפסוקים, או יותר נכון את מה שרציתי להביע בפסוקים, ועל כן, הזיקה חייבת להישמר, אך בפעמים הבאות אשתדל יותר, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיניתי את הפרטים, 22... [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד לך! אני אראה את השיר לאישתי...:-) אולי זה יעזור... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן שאבתי רעיונות ואף מבנה חלקי משיר זה, בגין היותו אחד השירים שנחרטו עמוק בתודעתי, מאז ניצני בגרותי, מפני עומקו וכאבו העמוק והמוחשי כ"כ. מצד שני, הרעיון אינו אותו רעיון, וראשית כוונתי לא היתה תיאור של השואה, למרות שהשיר הינו בידכם, הבינו אותו ככל אשר ישכם חפצים. וכמו ש"כאן בקרון" הוא ממועדפיי אם הייתי מחלק ציון ליצירותיי, שאינן כלל באותה רמת כתיבה מוצלחת של שאר היוצרים באתר ועפר אני לרגליהם, הטובה והעמוקה שבהן היא בלי ספק זו. [ליצירה]
- [ליצירה] השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים. הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם. [ליצירה]
- [ליצירה] ורק עלה זהב אחרון על אדמה לחה מדמעות תנדוף לזכרון דראון להזכיר ידידו לדורות [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד אהבתי את האמירה "שבורות מידותיו/לחצאי אמיתות". [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת שזה מעט מבלבל, אבל אני חושב שזה חלק מהבלבול שחשה יערה, התמוטטות העולם מסביבה, וגם חוסר הקשר של מוטי לעולם, ופתאום בבלאגן באה המכה הקשה ביותר, חשבתי שזה יוסיף נופך רגשי לדמויות, ובכל זאת אם תשימי לב יש הדרגתיות מסויימת שתוחמת מיהו החי ביותר ומי כבר לא ובינהם מי שחי במציאות אחרת, בקיצור יש כונה אפילו בניקוד אם תשימי לבף אך יכול להיות שהצדק עמך וזה מבולבל מדי בשביל סיפורת. [ליצירה]
- [ליצירה] אינני מבין איו זכות שיבה יש לתושבי מצרים ירדן וכו' לשטחי ארצינו, מעולם לא היו פלשתינאים לפני הגעת יהודים למקום, זו אמצאה מאורגנת של ארצות ערב, מה עוד וכל פעולה שצה"ל נוקט נגד אזרחים היא צעדי הגנה בלבד, מקום שממנו יורים רקטות לעבר ישראל צריך להיות מושמד, אם יהיו בתוכו אזרחים אין על הצבא לסכן חייליו כדי להציל אזרחים אויבים, על האזרחים להשכיל ולא לבחור במקום בה יש התנגדות מחומשת. [ליצירה]
תגובות