ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
עונות השנה
החולפות
שינו את מראיו:
רוחות שרב
חמות
ייבשו את עליו,
רוחות חורף
זועמות
שיברו אותו בהדרגה,
ועם שמש האביב
והתקווה
הוא כלה, ויהי ללהבה.
ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה..
שיר מאוד נוגע
אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו
גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם...
ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן.
היום אני יודעת שגם הוא צודק.
אבל גם אני.
שיר יפה.
[ליצירה]
יפה!
השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה..
[ליצירה]
יפיפה
שיר מאוד נוגע
אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו
גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם...
ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן.
היום אני יודעת שגם הוא צודק.
אבל גם אני.
שיר יפה.
[ליצירה]
אהבתי שוב
ואינני רואה את זה כאובססיה לאחת המושלמת, אלא כדוגמה לצרות עולם מאוויינו האנושיים. וזה מה שהופך את הסיפור הזה, הזוי ככל שיהיה, לכל כך אנושי. כל כך אנושי, בדיוק כמו שסוערה יודעת לכתוב.
[ליצירה]
הכאב שבהתבגרות
כל שיש לי לומר בעניין זה הוא שהזמן שיחלוף יפתור את זה.
את אכן תישארי, תמיד, בבסיסך, בדיוק אותו אדם. אך משהו בטונים, בגווני הגוונים, יילך וישתנה.
לטובה.
[ליצירה]
זה מדי מזכיר לי
שיר מקסים של אתי אנקרי, שבו באחד הבתים היא שרה, באופן דומה להפליא, בעצם זהה:
"טיפשה, טיפשה, טיפשה, טיפשה,
כל רכותך עכשיו נוקשה".
האם כיוונת לזה? יצאת מזה?
לדעתי, הקטנה, מן הראוי לציין זאת בשולי היצירה.
[ליצירה]
אוהוהו!
נגה נגה היקרה.
זה הרבה הרבה יורת חזק, נוקב ואמביוולנטי מה"כן לא" שלי.
קשה, ואת מעבירה את הקושי לקורא - אני בכל אופן הזדהיתי עם כל הלך החשיבה.
ואיזו שפה!!!
תענוג.
לא ברור לי, אם המכתב האמור נכתב בעיצומו של הקשר, או לאחריו... חשוב לי להבין את זה, כי נראה לי שזה הכרחי להבנת הקונטקסט והאינטונציה של הדברים שאת כותבת בו.
בוקר טוב!
[ליצירה]
יש בזה משהו
מאד נוגע, אף כי טרם השכילותי להבין מהי העמדה של הדוברת כלפי מושא אהבתה.
דומה כי האמביוולנטיות כלפיו עדיין בעיצומה, גם אם האהבה אליו איננה עוד.
ואולי בגלל האמביוולנטיות הזו, זה כל כך נוגע.
תגובות