בו נחרוז
בוא נצחק
בוא נברח
בוא נלמד
בוא נתפרע
נשתולל
נתפקע
בוא נלך בוא
נבוא בוא
נכתוב את כל שיש
בו
ונישן...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מממקקקקקססססססייייייםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי בעקבות ההמלצה והוקסמתי! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מוריה, זה שיר שהייתי צריכה שיקראו ויגיבו, בגלל כל הרגשות והעוצמות שבו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי את המבנה וגם לא את הניגוד בבית האחרון, שנפתח ב-אך.... יש ניסוחים יפים וניכר שהשיר נכתב ממקום של רגש , ערגה, אולי איזה געגוע, אולי אכזבה... דרוש ליטוש ומיקוד, לעניות דעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] היפ-נוטי : קיבלתי המלצתך, נראה אם זה יזרום לי ככה, אולי עוד אשנה, הזזתי את הפסיק לשורה אחרת, משום מה- קשה לי לוותר עליו :), מה אתם אומרים? [ליצירה]
- [ליצירה] שי, תמשיך בקו הזה, גם הצורה, גם התוכן- מקסים!!! פחות אהבתי את היצירה הקודמת, הסגנון השני, של דברים של רגע... אבל זה מקסים... [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מסווגת זאת תחת כותרת שאינה "שירה". נראה כ"הרהור" או "מכתב" הקטיעה של השורות, לשורות קצרות לא משנה, לעניות דעתי, את התוכן ולא מהווה צורה ומסגרת שעונים לשם "שירה", אלא יצירה אישית, על רגש/מחשבה שיש לתת לה ביטוי תחת סיווג שונה [ליצירה]
- [ליצירה] קטונתי מלהוסיף מילים, יצירה נפלאה! הבמבנה, התוכן, ההרגשה שזה מעביר, הצורה, הניסוח- משבח, מלוטש ומקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את מסגרת הבתים ואת התקופה השונה שהוכנסה בכל אחד מהם, בלי לפגום באחידות. כבני מרון נעמוד חוששים ויראים מאימת דינך ומעשינו מתנקים מחטאים, נחרדים מכל שופר שיזעק בקול, את שברינו, תרועתינו לאדון הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי צריכה מס' קריאות חוזרות. מעניין- מתעתע, מיוחד. [ליצירה]
