משגב לעתו בעת צרה
לעת ערבו של יום
עת צל אכזר פושה
ומאפיל עולם ומלואו
מגדל אור בלב ים
ים רוגש ונוגש
מלא מים זידונים
להטביע ולהכרית
ובהר ציון הפליטה
עת יעלו בהר מושיעים
והיה קודש
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
ועכשיו ניתוח לעניין
התייחסות למבנה השיר:
הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול.
מבחינת קומפוזיציה:
אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל.
הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי.
בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק:
"לאור החמה, אל תת לכם שקוע"
ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר)
"עמוד השחר של התקווה יבהר"
[ליצירה]
תודה למגיבים :-)לאה, מארי וישי שור
בשיר יש את הפשטות והתמימות, אך יש בו חידה.
יש את החלק החסר, על הקורא להשלים אותו בדמיונו,עלפי הבית הראשון והשלישי, זהו שיר בנוי כמו פזל.
[ליצירה]
----
חבר ירושלמי, זה בשבילך:
הנה אוורורה המבקיעה דרך
אל פלסטין העשוקה
ביד הכובש הציוני
שפלש אליה מן הים
והחיל בה שלטון דם
דם וכיבוש תחת לשונו
בארץ זרה, לא לו
כעת עושה דרכה
באותו הים הפתלתל
דגל פלסטין לסיפונה
ובלב אמונה.
יחד עם השבים
קומוניסטים משומדים
וגם פלסטינו ערבים
פסל ניצב בחרטום הספינה
דרור פיילר אותו יצר
ובו פסל השהיד וגם תמונה
כסגולה נגד הציוני הצר
בבוא היום בהר יוצב
הר אל אקצא הנשגב
ומשם תפליג האוורורה
אל אדמת אירופה
לכובשה מיד השובים
ששדדוה מיד ערבים
ולהקים בה פלסטין חדשה
קיסרות השאהיד הקדושה
תגובות