כל קוויך ניטו
כשמש שחר בוקר
מרמזת על הבאות
עלי ארץ שוקקה
כל גלייך זרמו
כשערך הגולש
ממש אל ברכייך
והוא מסב לב
כל אהבתך סערה
והיא כגל און ופרא
בליל סיעורין ורגש
מלא תשוקה ורטט
עלי חופו האבוד
של גן העדן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
איזה יופי!
גינת בית האם והעץ ששתלת וזיכרונו כחוט השני העובר בשירך:
יש כאן כמה מבטים:
מבט של ילד בתוך מבט של מבוגר, מבט קמאי מול מבט של בדיעבד.הזיכרון והמעבר ממנו אל עולם ההווה.
העץ מנקודת מבט של ילדה ומנקודת מבט של בוגרת.
המעשה האומנותי של אז (צריבה בעץ) מול המעשה האומנותי של עכשיו.
שתי היצירות תצאנה כמובן שונות בשל נקודת הגיל, הזמן והמקום, אם כי המקום נשאר על עומדו...
מצויין
[ליצירה]
---
איך תביא את אוורורה לירושלים ואין תעלה או נהר המוליך מימיו אל העיר, (חוץ מן הגיחון)
בשביל זה תצטרך לחצוב תעלה מפחידה ועמוקה!
או שמא לא ביקרת בירושלים ואתה סבור (לפי ציורים עתיקים) כי העיר מוקפת מים
או שמא אתה אמון על הפסוק שאומר כי ביום ההוא יבקע ההר לשניים ומימיו יזרומו אל הים האחרון ,וכנראה זו הזדמנות הפצץ שלך על מנת להשיט את האוורורה נגד הזרם עד לעיר...
תגובות