כל קוויך ניטו
כשמש שחר בוקר
מרמזת על הבאות
עלי ארץ שוקקה
כל גלייך זרמו
כשערך הגולש
ממש אל ברכייך
והוא מסב לב
כל אהבתך סערה
והיא כגל און ופרא
בליל סיעורין ורגש
מלא תשוקה ורטט
עלי חופו האבוד
של גן העדן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות:
משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה
על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים.
ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964.
[ליצירה]
מדהים.
אומרים כי כאשר אדם הראשון חיפש מקום קבורה לאשתו, הוא חפר במקום עד אשר הרגיש תחושה מיוחדת, מאוד מיוחדת . ועל כן החליט לקבור את אשתו (חווה) שם.
[ליצירה]
והנה מצאתי את סוג השידעך שמחפש ירושלמי(שלי, תקשיבי טוב טוב):
אנשים שאשמח להכיר
מעוניין להכיר בחורה, שתקבל אותי כמו שאני, ושתהיה צייתנית וכנועה לרצונותיי.
[ליצירה]
לחישתה בבית הראשון -תוכל להאזין לה
קולה ומכחולה בבית השני
ברכתה בבית השלישי
קולה שנדם -סיום פסימי למדי בבית האחרון.
האם ניצלנו את הברכה, האם ידענו לשמר את הטעם?
זו מהותו של השיר
[ליצירה]
מחשופי השדות או מחשופי השת??
רבותיי זו שירה אירוטית במסווה של שירת הטבע. יא ירושלמי לא מספיק זרקה בך רוח הנבואה, האם גם רוח הסטות והמינות דבקה בך?
תגובות