ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
השמים לא נפלו
הקירות לא רעדו
האדמה לא נסדקה
ובליבי אין מועקה.
ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
החלטתי לתקן את עצמי.
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
אהההההההה
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
-
השאלה כמה אנשים מהצד השני חושבים עלינו דברים בסגנון דומה... הכל שאלה של נקודת ראות, וקצת אהבת אדם לא תזיק, או לפחות להמנע מלהביע כזה זלזול עמוק בבני אדם, אפילו אם הגורל לא שפר עליהם.
[ליצירה]
מה הקשר?
רובכם מתיחסים לאידיאל והמשפט מתיחס לדבר אחר לחלוטין: לרגש ההתאהבות הראשוני עצמו, לפרפרים. מיטב הפסיכולוגים והפילוסופים סברו שהרגש האנושי החזק והממכר ביותר הוא התאהבות (לא שצריך פילוסופים כדי להגיע למסקנה הזאת). אין בין זה ובין נישואים שום קשר, נישואים זה סוג אחר לחלוטין של אהבה (כשהם עובדים...)
לא הבאתי את המשפט כדי לערער על מוסד הנישואים, אלא כדי להביא משפט שמסביר בצורה מוגזמת את הרגש המופלא של התאהבות (שלא תמיד יש מאחוריו הרבה תוכן).
[ליצירה]
חמוד? הגדרה מוזרה..
(אתיחס אל הבעל השני בסיפור, כי הראשון הוא הבעל ה'רע' היותר מובן מאליו): עצוב ואמיתי. אני מקווה שאלו לא החיים של יותר מדי אנשים ונשים. אך אני חושש שכן, ברמה כזאת או אחרת - השגרע.
אוף עם המציאות המעצבנת הזאת!
וזה כתוב מעולה, ביחוד כשנקודת המבט מוצגת ע"י כותב ולא כותבת.
תגובות