[ליצירה]
פעם הייתי גרה בירושלים ועוברת ליד הזקנה הזו כל יום . היום אני במקום אחר. אבל האיזכור שלך מחזיר אותי לימים אחרים. מצטערת עליה, מודה על העדכון.
ואגב: הכרתי פעם זקן שהיה מתקן נעליים בכוך באמצע הרחוב בקרית מנחם. הוא היה כל כך נחמד, וגם לקח גרושים על תיקון. הבאתי לו נעליים מכל מיני אנשים שהכרתי כדי שיתקן. עד שיום אחד הוא פשוט לא הופיע. ויותר לא הופיע אף פעם.
מוזר איך אנחנו לא באמת מכירים אותם, אבל הם חסרים לנו בנוף בכל זאת...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
...
יש לה כמה וכמה "צרים", אבל אני כיוונתי לשיר הנ"ל:
---
תלולית החול שמש רוותה
על תלולית החול- אני ואתה
ובלב-
אושר שליו.
חצאי צבעים, חצאי קולות
לא צריך לשאול, לא צריך לענות
הבט, הקשב.
העבר ידך על חלקת שערי.
בלב-
אושר שליו.
צרי.
[ליצירה]
יש לזה שם.
היצירה נקראת "בריאת האדם".
(ודווקא להרבה מקטעי הפרסקו בקפלה הסיסטינית יש שם).
אישית, מפריע לי מאוד השימוש ביצירה הכ"כ נוצרית הזאת, שיחסי האדם והאל המתוארים בה הם לא ממש יהודיים, בלשון המעטה.
[ליצירה]
...
הבהרה קטנה..
כתבתי את זה בחצי-חיוך.
אני לא מרגישה ככה כל הזמן.
ב"ה באמת עושים שם עבודה חשובה.
אבל יש קטעים, ואני בטוחה שזה ככה בכל מדרשה (ולא... לא עפרה..), שהעיסוק בטפל קצת משתלט, וצריך לא "להיבלע" בזה..
או בקיצור, אם רוצים לעבוד במקום כזה, ולהיות מחוברים לאנשים בשטח, צריך לדעת שבין לבין גם גוזרים בריסטולים...
[ליצירה]
...
אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו.
וזה לא פשוט.
ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול.
ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד.
ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום.
---
ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה.
בע"ה.
|חיבוק גדול|
ושבת שלום..