אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
בכל אחד, בתוכו, קיים גרעין הספקנות, לבש מיחידי סגולה.
אבל טוב לפחות שאתה מודע לו ומבכה על כך.
אני, בשיחות שלי עם אלוקים, נמצאת כל הזמן בהתנצלות תמידית: על כך שאני לא מאמינה בו מספיק, על כך שאני חושבת שאני עובדת אותו, ובעצם אני עובדת את עצמי. אני מסבירה לו את זה, מספרת לו על ההתלבטויות הכי פנימיות שלי, ומבקשת ממנו עם טיפ-טיפת יראת שמיים, לא יותר...
לא שזה עוזר תמיד. לעיתים יש רגעי התרוממות, אבל את רב חיי אני מבלה בשפל, אבל חשוב לי כן לדבר איתו ולספר על זה בשביל להוכיח לו דבר אחד- צבועה אני לא.
[ליצירה]
חגית!!!!!
כבר סיפרו לך כמה את מדהימה??
היכולת הזו שלך, לערבב צחוק ועצב בצורה הכי טיבעית ויפה, המשפטים הציניים, השנינויות, וביחד איתם- הרגישות המהימה הזו שלך...
אם יש יצירות שאני פוחדת להגיב עליהם כי אני יודעת שכל מילה תוריד מהעוצמה ולא תתחיל לבטא את מה שהם עוררו בי- היצירה הנוכחית שייכת לרשימה הזו.
אני מודיעה לך בזאת על הערצתי הרישמית.
[ליצירה]
זו גם צורת הסתכלות,
אבל עדיין...
אגב, אני לא יודעת אם התכוונתי להתחייס לכך בתור דבר מאד ביקורתי, הן בסופו של דבר זה טבעי, וכולנו כאלה.
מה שכן,
יש בטבע איזה חוק שאומר שאם אתה רוצה חשיפה ממשהו אחר, עליך לחשוף קודם כל את עצמך. אני מניחה שלזה כיוונת.
[ליצירה]
אני בדיוק תוהה על זה...
לקרוא דברים שנכתבו מתוך כאב יכול להיות מרגש מאד.
לכאוב זה פחות נחמד, אבל זה המחיר שעלינו לשלם בשביל יצירות טובות באמת.
[ליצירה]
מדהים...
פשוט מדהים.
זוכרת שכתבתי בתגובה הקודמת שאני מכירה בחורה כזו? ("שבראנו לכבודו-חלק א'"), אני מרגישה שכתבת ממש את הסיפור שלה, כי גם הוא הסתיים כך, בחתונה שלה עם מישהו אחר... עם בחור נפלא, והם מאושרים כל כך עכשיו...
אגב, עליה כתבתי את השיר "פרחים של דם".
תגובות