"אני שונא את האנשים שנוטלים ממני את בדידותי אך אינם מעניקים לי חברה של אמת".
(מיוחס לניטשה)
יהודית בת עמי
-
יהודיה בת לעם ישראל
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לחוד וביחד אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון. אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים. אפי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו.. מזדהה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד רוב האנשים שנוטלים את בדידותינו אינם מעניקים לנו חברה של אמת,שאם זה היה כן מה היה המיוחד שבחברות אמת? ואולי אני טועה... [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] מחסירה פעימה אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל... זה לוקח את אנתרופיה. פשוט לקרוא ולא להאמין שמישהו יכול לכתוב ככה. הידיים שלי רועדות עכשיו, כשאני מנסה לנסח תגובה הולמת, כותבת משפט ומוחקת, "לא, זה חסר.. זה לא מצליח להביע.. זה הרבה יותר מזה". כשאתה מכניס מחשבה לתוך מילה אתה כולא אותה בגבול המצומצם שהמשמעות של המילה מעניקה לה, אך יש דברים שאין להם גבולות, שהם אינסופיים. לכתוב לסיפור הזה תגובה במילים זה כמו לנסות לגעת במספר טרנצנדנטלי... [ליצירה]
- [ליצירה] ובקשר ליצירה- נחמד, אבל, מתקרבת, כבר היו לך דברים הרבה יותר טובים. וקבלי זאת כקומפלימנט. [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת צורנית ומבחינת שפה- מעולה. אבל מבחינת תוכן... תגידו, מותר ביקורת? (ואני רועדת מפחד לא יקומו עלי כל אנשי האתר ויסלקו אותי לאלתר על הפגיעה בקודש הקודשים של המקום הזה...). ובכן... אני לא בטוחה שבשמיים זה מתנהל כך. נשמות הי"ד הם נשמות קדושות, ועצומות וחשובות... אבל בסופו של דבר- אף אחד לא בוחר איך למות. קשה לי לחשוב שיהיה אדם, שאת כל החיים שלו השקיע בלהיות טוב יותר, ומת מיתה טבעית וחסרת ברק... יגיע לשמיים ויגלה שמדרגה מעליו מונח איזה בלדר סמים שהדבר הכי טוב שקרה לו בחיים הוא שעלה על האוטובוס הלא נכון, ובקום להגיע לתחנה המרכזית הישנה הגיע לאבו כביר. אתה מבין על מה אני מדברת? [ליצירה]
- [ליצירה] יקירתי, את ציירת בחסד. [ליצירה]
- [ליצירה] עם כזו אמונה, ועם כאלו אנשים שמלווים אותך- אני מאמינה שתחזיק! [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו כאלה בני אדם, אוף איתנו. כל כך אוהבים לחסות בצל הזיכרונות שלנו, ולחלום, ולשחזר, ולקוות שיחזור, ולהתאכזב שוב ושוב ושוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני כבר מזמן למדתי להנות משירים בלי ממש לבין אותם. מי אמר שצריך להבין שירים? אפשר להנות מהמילים, מהצלילים, מכל משפט בפני עצמו, אך לרגע אל תדמה לעצמך שיש בידך הכח להבין את ההקשר המלא בינהם, וגם אם חשבת שהבנת- טעות בידך, ברב המקרים- הבנת מה שרצית להבין. שירים צריך להרגיש, לנשום, אבל להבין? יומרני משהו. ואולי הבעיה היא בי, לא יודעת... [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו... זה אחד הדברים היפים בילדים, התום הזה... ואי היכולת לנטוש את החלום, גם אחרי שהוא אבוד, עדיין לבכותו... כשאנחנו מתבגרים אנחנו גם למדים להשלים עם המציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. אני לא יכולה לומר שהבנתי הכל. הבנתי שברי משפטים, רעיונות--- אבל זה לא היה לא ברור לי היתה למילים מנגינה משל עצמם, מנגינה נהדרת, קסומה. היה בהן משהו ממיס. את כותבת מצוין לטעמי. ולגביו- אני לא יודעת אם הוא מציאותי או פרי דמיונך בלבד, אבל תתרחקי מאורות אפלים מדי, קלושים מדי וכאלו שלא יצליחו להכיל את האור הגדול שלך בתוכם. [ליצירה]
- [ליצירה] יקירתי, את מתעלה על עצמך מיצירה ליצירה, פשוט ענק. אגב, אהבתי את "עצמותי" ו"עצמיותי", וגם את כל השאר- אין טעם לכתוב את כל השיר מחדש... [ליצירה]
תגובות