דבר תורה: לוחצים עליך שתגיד, וברגע שאתה מתחיל הם מקווים שתסיים.
ואני, רק רציתי לשיר.
משה האיש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כן מצב מצחיק [ליצירה]
- [ליצירה] גדול !!! אהבתי ממש ... (לא יודע אם התכוונת למה שאני הבנתי , אבל ממש הזדהיתי...) [ליצירה]
- [ליצירה] . מצחיק. במיוחד עם ריטה ברקע. [ליצירה]
- [ליצירה] . ואני דווקא מכיר את זה מכיוון קצת אחר- צריך לכבד כהן שהוא יזמן, נכון? ומה אם הוא לא רוצה? שכח מזה! אתה כהן, תזמן כבר! והאיש משה חביב מאד [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יכול שלא להגיב על-כך! פעם, כשגם אני הייתי בישיבה, גם אני עברתי אותה חווייה: לא היה לי מה להגיד, אבל לחצו עליי, ולכן אמרתי, אבל לאחר-מכן הרגשתי, שהיה מה לשפר, תמיד יש מה לשפר... אבל אז (כמו תמיד)- היה כבר מאוחר מדי... וגם אני, ממש כמוך, רק רציתי לשיר... טוב, כנראה שבגלל זה נעשיתי חזן... לפעמים, השירה הרבה יותר מהותית, הרבה יותר 'אמיתית', מכל דבר-תורה שבעולם. האם לא כך מלמדת אותנו החסידות (על ר - ו - ב פלגיה, על-כל-פנים), שהכל צריך לנבוע מהלב? נקודה למחשבה... בכל-מקרה, שבוע טוב לכולם, ממני, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מעולה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] :) חיוך חייכתי. סו. לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה ולשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] גדול פשוט גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] (: - > אוי, זה ענק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 [ליצירה]
- [ליצירה] מותר לי להגיב?... חייכתי... [ליצירה]
- [ליצירה] מה יש להסביר? ככה זה כשאוהבים (חברים) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות. מזמן (ראו יצירותי דלעיל) לא ביקרתי בצורה. נעים לחזור... [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ומעורר מחשבה ועם זאת, לו אני הייתי כותב בכיוון הזה אז או שהייתי "כותב למגירה" או שהייתי מנסה לתת "קונטרה". כלומר, באופן אישי לא הייתי רוצה לעודד אנטגוניזם כלפי הקב"ה- גם ככה מבקרים אותו בצורה די חריפה... ונראה שהתגובות בכלל ותגובתך שלך בפרט עידנו את הדברים ולטעמי העמידו את הדברים באור אחר, קל יותר לעיכול. ובלי קשר- אני מכיר את יצירותיך עוד מ"במה", ונהנה מהן כרגיל! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי, חמוד ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] שום דבר חדש... יפהפה! [ליצירה]
- [ליצירה] למקרא התגובות אין לי אלא לחזור ולומר כי פה נמצאת סדנת היצירה של "צורה"... [ליצירה]
- [ליצירה] ובכל זאת ביצועו של מר צימרמן טוב יותר! [ליצירה]
- [ליצירה] הסמיילי של החיוך חסר... אגב, הערונת: יותר נכון לכתוב במקום: " שו האדה" - "שו הד'ה". [ליצירה]
- [ליצירה] מדוע לא שתקו המעברות? אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית. האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'? נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו. ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים. [ליצירה]
- [ליצירה] הכל צפוי, אך רשות נתונה להביט נכוחה להפריח אנחה ואנחה כבר אמרו, חז"ל בזמנם ששוברת היא אז גופו של אדם אך- אם למנהרת הזמן תשוב בשנית תגשש ותבחן ברצינות תהומית - תמצא גם חיים מלאים באורה שכוסתה זה מכבר במרה השחורה הלא ידעת, ידידי הצעיר כי הכל תלוי במבט המאיר? כפנס יחשב מבטו של אדם אם ירצה ימצא כפור, ואם ישכיל ימצא - אור! [וגם אם ה"שיר" קצת מעאפן, המסר ברור, לעיתים האור חבוי בעכור, להתפלל מומלץ, וגם לשוחח - עם הקב"ה או סתם עם אורח...] בהצלחה! [ליצירה]
תגובות