אסתר שמיר שואלת את עצמה ואותי
מה יהיה "אחרי שהשמש תשקע"?
ואני מקשיבה למלודיה
לצלילים,
למיתרי הגיטרה שמשתלבים בהרמוניה מדהימה עם המילים.
מתמכרת למוסיקה
מביטה בנוף
וחושבת
שכשהשמש שוקעת כאן-
היא זורחת במקום אחר.
ולהיפך.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האא איזה יופי להתחיל שבוע ככה בדרך לסדר בוקר... [ליצירה]
- [ליצירה] איך את עושה את זה? שוב, יקירתי, זה כל כך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מקסים רעיון מקסים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי תגובה עמוקה או תובנות עצומות על היצירה אז אני יסתפק בנדוש ובמוכר.. יפה, ומעורר מחשבה.. [ליצירה]
- [ליצירה] מכירה את התחושה שחיוך זוהר מאיר את כל כולך?!? בזאת חשתי כשקראתי את היצירה. מקסים! אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר. ןזאת ממך למדתי. תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר! [ליצירה]
- [ליצירה] הנה המקור: "מה יש לדבר מה יש לדבר אני שוקע כאן אבל זורח במקום אחר" (מתוך "האור הראשון") והמילים שלך יפות לא פחות:) [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווו וואו, ממש תודה. ב א מ ת שלא ידעתי על השיר הזה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, המשפט הזה כבר קיים איפשהוא! ראיתי אותו אצל אהוד בנאי באיזה שיר-סיפור ארוך אחד. אבל אם חשבת על זה לבד, אז יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] יו! המשפט הזה קיים אצל אהוד בנאי?? ...אז כיוונתי לדעת גדולים- כי לא ידעתי על זה. מה המקור? [ליצירה]
- [ליצירה] גם זה בהמשך לתגובה לפני... (שמעתי כבר את המשפט) שכשהשמש שוקעת כאן- היא זורחת במקום אחר. ולהיפך. משפט חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] :-)))) אחתווווש! בואי לפה! מה את אומרת על התכשיט הצעיר שלומד מהחבר'ה הגדולים? סבתוש, אני על הרצפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אמאל'ה, יאיר! זה מ ד ה י ם! מדפיסה ושומרת לי בסידור. שאזכה להתפלל ככה. אויש... אני לא יודעת מה עוד לומר ומוזר כי.. זה כזה... ממלא! [ליצירה]
- [ליצירה] צחקתי צחקתי ממש! צריך כישרון לכתוב נונסנס. יש לך את זה =) סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מתי כבר תצא מהחיים שלנו? ועוד משהו... "אויפוריה" זה ממשפחת ה"אבטוביוגרפיה" ו"נברוזה"או שזו פשוט שגיאה ? כנראה שזו פשוט שגיאה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. כמה שהתפללתי לכזה כשרון ציור. אשריך. זה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] נגתי- מקווה שיסלח לי גברת צחית, עלית לי על העצבים לגמרי. את, עם כל הניקים השונים שלך, עם הויכוחים האידיוטיים שלך עם עצמך ועם ההערות הפסאודו-אינטלקטואליות. מכירה טיפוסים כמוך. אלה שמתחבאים מאחורי המחשב שלהם וכותבים דברים מרושעים או, במקרה הגרוע יותר, שטויות מרושעות. את שייכת לחבורת כותבי השטויות. ותפסיקי לחרטש בשכל עם ה"ביקורת הבונה" שלך. הביקורת שלך בונה, אולי, רק את האגו האומלל שלך, שכמו שכבר אמרתי , מקבל חבטות על ימין ועל שמאל בתלת המימד. איכסה. את (אתה? אתם?) טיפוס דוחה. אה, וזה "נותב" ולא "נוטב". סו, נושאת עיניה למרום ושואלת עד מתי טימטום? [ליצירה]
- [ליצירה] אסור להתעלם מהקו הכללי אני חושבת שכלל אנחנו הצבא הכי שנוהג במקסימום מוסריות ביחס למציאות בה הוא נתון (וגם לא ביחס אליה). מקרים בודדים כגון זה שציינת וזיעזע את כולנו אינו מייצג בשום אופן את מה שנעשה בצבא. רק העובדה שמוקיעים אותם ומביאים אותם למשפט בגלל העניין הזה- מוכיחה עד כמה השאיפה לנקיון כפיים, עד כמה שניתן במצב הקשה של המלחמה הזאת, קיימת בצורה משמעותית. והערה לבנימין- זה שהם חיות לא אומר שאנחנו צריכים לנהוג כך. גם אם הם היו צריכים להגן על חייהם- אין שום הצדקה להתנהגות מחרידה שכזאת. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו... אחרי כולם מוצאת זמן להגיד רק שאני נפעמת. ה' חנן אותך בכישרון רב. זה יפהפה. והתעכבתי עד עכשיו כדי למצוא משהו יותר מבריק לומר חוץ מהנ"ל, האנמי קצת... [ליצירה]
- [ליצירה] צר לי אני לא מקבלת את המשפט הנ"ל בקטגוריה של "שירה" כל כך. זה יותר ציטוט. וגם לא ממש יצירה... לעיונך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו אחת החוויות המדהימות שהיו לי לאחרונה: קריאת יצירה כשבלב נעים ורגוע ומרגש כל כך... אהבתי ממש ממש. כמו צמר גפן על הנשמה.... סוערה. [ליצירה]
תגובות