אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
==>
אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
.
ה"כש" קשה לי. ידיעה מראש שזה מה שיהיה? ובכל זאת, ידיעה - לא להרפות.
"אבקר", נשמע - לא שהות רבה, כן עזיבה, אם כך.
נו, מצב מסובך.
(בית שני, שורה שלישית, לא צריך להיות "בן"?)
[ליצירה]
אוי,
זה כל כך עצוב...
(מקווה שמשום מה מנותק ממציאות כלשהי?)
"חתמנו את היותנו", זה משפט יפה.
והדיוק והסדר שבכל פועל ופועל בשיר, שקדנות, נו, על פרטים קטנים והכל - חתימה, מדידה, למידה, שברירי, תקנה, הדרכה, כל כך מדוייק - שזירה.
ולעומת זאת, ההרס.
זה, זה,
זה אדום ושורף בעיניים.
(והזכיר קצת זך - הבית השני של גדול הוא האומץ לחכות. סתם, הזכיר.)
(ואתה, נושא אלומותיו, ברוך שובך!)
תגובות