ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
---
אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי.
זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים.
[ליצירה]
סאורון
האומנות לא עומדת מעל התורה. יש קריטריונים, שגם הם אינדיבידואליסטים ולא קבועים, היצירה חייבת לעמוד בהם.
חופש היצירה אינו ערך שקודם לעמידת היצירה בקריטריונים אלו, ושלך בהחלט לא.
זו לא צרות מחשבתית, אלא תיעול הכמיהה ליצור למקומות נכונים.
(והיצירה שלך פשוט לא ראוייה, למרות שהיא כתובה טוב מבחינת צורתה)
[ליצירה]
נחמד.
הרבה פעמים בלילה עולות כל מיני מחשבות כתיבה, בשקט הזה, אבל יש דברים שקשה להעביר למילים, והם נשארים בדרגת 'אדים' בים היצירתיות שחלקו נובע וחלקו לא.
אני אישית ישן מדי פעם עם המחברת והעט מתחת למזרן, וכותב בעיקר בלילה (או מחבר בעיקר בלילה).
[ליצירה]
---
"עוצם עיניים, שומע, מריח, מרגיש, רואה, הוזה, חולם, על
המקום ההוא, שאין בו כלום אבל יש בו הכל, ובטוח, שיום אחד,
גם אם בעוד אלף שנה, אתה תהיה שם. "
משום מה, חשבתי על הר הבית.
(ועל...........)
תגובות