ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
לפעמים אתה קורא משהו
וההתחלה כל-כך מזכירה לך את עצמך....
אבל ההמשך קצת תוקע את הסיפור *שלך*, למרות שהוא יפהפה.
---
למטב הבנתי, את מדברת על המיועד לך שאינך מכירה, ואילו אני כשקראתי חשבתי על אהובתי.
זה מקסים.
תגובות