26/6/01
שתי ידיים פרושות קדימה
כפות ידיים פתוחות לרווחה
זרועות מתקפלות אלי גוף
עוטפות כתפיים.
חיבוק.
גול עצמי.
באין מי אחר שיחבוק.
- - -
כמיהה. השתוקקות
לאותו שיוריד מעלי את משא
העולם,
את משא הבדידות.
[ליצירה]
רק בגלל שהבטחתי
אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם.
כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי.
רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז..
חביב ביותר!!
[ליצירה]
יפה. אהבתי את העובדה שגם בקריאה שניה ושלישית עדדין לא ברור אם את מדברת על הכישרון לכתוב, או לצייר, או אפילו להלחין, או שבאופן כללי את מדברת על הכישרון של אמן ראוי, שעושה את עבודתו נאמנה.
מה שכן, ההתעקשות שלך על חרוזים קצת הוציאה מההקשר לפעמים. אבל לא נורא. עדיין יפה.
[ליצירה]
יפה לך שהצלחת לחצוב את עצמך יש מאין.
בדרך כלל אני מניחה שרובנו מנסים להוציא מעצמנו את היש מתוך המסתור. אבל מהאָיִן? זה מקורי.
(אני סתם קצת צינית. תנסי אולי לעבוד על הרעיון הזה של היש מאין, כי הוא נשמע קצת לא הגיוני).
[ליצירה]
דוקא על פחד ניתן להתגבר הרבה יותר בקלות מאשר על עצב, זה אל"ף.
ובי"ת לכולנו יש חברים, לרובנו יש אהבה. כך שאם אין לך אהבה בגלל פחד זה יותר נורמלי מאשר אם אין לך חברים בגלל עצב, ואם כך אולי הבעיה שלך יותר עמוקה מאשר סתם אדם שטרם מצא אהבה.
בקיצור, לא מסכימה עם הקביעה שלך.
[ליצירה]
אהבתי ביותר!
גלות פנימית וחיצונית, חומר ורוח, כמה שאני אוהבת לטייל בחו"ל אני תמיד חושבת את המחשבות האלה. גויים ויהודים, נפש מול נשמה, והכי - נשמה יתרה. והקדושה שבישראל בערב שבת לעומת החול שמחוץ לישראל.
מזכיר לי שיר שכתבתי בערב ראש השנה האחרון.
תגובות