אמנם
חובב לנדוי
-
"כי אנחנו כאן בשבילך!
למה?"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הקטע ממש יפה התמונה אולי קצת לא.. [ליצירה]
- [ליצירה] . תמונה מדהימה. הריקוד המתפתל הזה שלה, והצל שאוחז בה- - - זה ממש יפהפה. איך עושים את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דבר מקסים. השיר והתמונה. חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת [ליצירה]
- [ליצירה] וואו [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חזק ומרגש חובב שיר חזק ומרגש נהנתי מכל רגע של קיראה בו יופי של יצירה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כיסוף. יצירה מדהימה!! השיר והתמונה כאחד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לחובב. [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק, כל העסק [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אני מוציאה שלדים מארון הזמן, כל כך חבל שהוא האחרון גונז אותן במהירות מקסים, התמונה, היצירה והשילוב בין השניים. [ליצירה]
- [ליצירה] שטיבעל זה חדר. שטיבלעך פרושו חדרים. זה אומר בד"כ בי"כ שיש בו מלא חדרים קטנים וצפופים שאפשר למצוא שם מניין שחרית בעשר בלילה ומניין מנחה של לפני שבת צמוד להבדלה... משהו כזה. יש כל היום מניינים. קמת באחת עשרה וחשקה נפשך במניין שחרית? אם אין בסביבה מניין חב"ד או שאתה בצפת ותוכל ללכת לקאסוב, חפש את השטיבעל המקומי.... זה אמור להיות עצוב? ריקני? שטיבלעך עם מניין אחד לא ממלא את תפקידו... זאת הכוונה? אני מת לדעת.... [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט וטוב [ליצירה]
- [ליצירה] כואב. "למלכה אין בית, למלך אין כתר. רק שבעה ימים- אביב, בשנה. וסגריר וחמסין כל היתר" (השורה הראשונה היא שם של ספר שאני ממליץ מ-א-ו-ד לקרֹא) [ליצירה]
- [ליצירה] אקומה צריך (ואפשר) למלא את עצמנו בעצמינו. אני אסביר את עצמי... כמו שהגוף משלים את העור הנקרע בפצעים, כך הנשמה משלימה את החור הנפער... הסוף ממש מסחרר. כמעט נפלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. אהבתי את הישירות של סגנון הכתיבה הזה רציתי להגיד, בתור אדם ממין זכר, שהתחושה של בזבוז רגש מופיע לא רק אצל בנות. ראיתי שהיה פה דיון על זה, בתגובות, ואני מוכרח לומר שהזדהיתי עם כל מילה (כמעט) ואני מכיר הייטב את התחושה. ואולי מבין כל הבנים בעולם- זה רק אני... [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתם כמעט לגמרי... יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן. הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה.. באותו מובן גם הכתיבה היא ככה. שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות... ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם... תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות... [ליצירה]
- [ליצירה] סנקה, are you ded? כ"כ מוזר לי לקרוא צעקה שמחה כזאת. אתה מוזמן לדף שלי, לקראו את המשפט על כתיבת שמחה... תמשיך להנות. ודי עם מזחלות שלג... אתה ג'מייקני, זה לא ילך... ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מאוד יפה אם זה אהובך, את צריכה להיות מאושרת! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ונורא כאחד. פרוזה מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] כבר הרבה זמן שאני מנסה להצליח לכתוב שמחה. אני מנסה כ"כ, והמילים נמחקות לי. השמחה קיימת אך היא איננה רוצה להתחבר אל הנייר. הייתי מתוסכל כי כל הכתוב הוא רק בעצב. ואת גרמת לי להבין שזה שווה את זה. יותר יפה לכתוב עצב. שמחה היא רק כדי להרגיש. את מוזמנת לדף-יוצר שלי, לקרוא כמה דברים על "ארספואטיקה". ככה רואים לזה..?... אהבתי מאוד, תמשיכי. חובב. [ליצירה]
תגובות