ענף הדס
כבן שיח,
אמצע השדרה
ורוח תפיח.
שקט מקסים,
אמצע הכיכר
וריבת תותים
משדה הבר
שער נפתח
מבט נפקח
עין צוחקת
תכלת בוהקת
שקיעה בהר
מבט מוכר
נשיקה לאהובה
האהבה כה טובה.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
ועכשיו ניתוח לעניין
התייחסות למבנה השיר:
הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול.
מבחינת קומפוזיציה:
אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל.
הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי.
בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק:
"לאור החמה, אל תת לכם שקוע"
ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר)
"עמוד השחר של התקווה יבהר"
[ליצירה]
נכון בהחלט
תמיד מצאו צידוקים לגיטימיים לשנאת ישראל ותמיד היו יהודים שהצדיקו את זה:
רוצחי ישו
מרעילי בארות
רוצחי ילדים
גזע נחות
מתגרים בערבים
הנקבה של 48
ולאחרונה: הכיבוש שהוא המקור לכל הטרור שמשתולל כאן כבר מאה שנה....
הכיבוש שהוא מ
[ליצירה]
אה כן, הזכרת את מנשייה.
איזו מנשיה?
האם עיראק אל מנשיה שבכיס פלוג'ה שם, בחנוכה התש"ח נפלו יותר משמונים חיילים מחטיבת אלכסנדרוני?
או שמא במנשיה אשר בגבול יפו תל אביב? שם מצריח מסגד חסאן בק צלפו צלפים על לב תל אביב ופגעו באזרחים באופן מודע ומכוון?
תגובות