השמש, נחתה אל נבכיה.
פני הרקיע, כסו סגריר.
על אֶרֶץ הבתרונות מטחי גשם התיכו;
מרחבי השממה,
רוו חיים.
בערוצי אכזב,
מי זלעפות זבו;
על דִרְגֵי סלע צנחו,
במפל אדירים.
המדבר כולו, כאפיקים,
נִגְעַש וזרזף מים.
חולותיו,
לבלבו כַגנים...
קומפוזיצית השיר נעה בין השמיים לארץ, היא יורדת משמיים משתנים, כלומר: השמיים מלאי שמש הופכים את עורם לשמי סגריר והנה גשם ניתך, על ארץ בתרונות שמסתבר כי היא גם ארץ שממה.
ארץ בתרונות קיימת בנגב, באיזור שיש בו אדמות ליס קשות שאינן חדירות ויוצרות שכבה קשה מלמעלה, על כן קיים בהן נגר עילי החורץ אפיקים המובילים לוואדיות מוכי השטפונות-ומכאן גם הבית השני המספר על כך.
בבית השלישי יש משהו ניסי, המדבר כולו משנה את טבעו, מתהפך עד שחולותיו משגשגים כגנים כפי שאומר הפסוק:
"ישושום מדבר וציה ותגל ערבה"
ככל שמעמיקה אני בשיר
נראה לי הדבר
כאילו מדובר על
תת מודע של יוצר
המביא פכפוך מים
ונוף קדמון
ועוד בטרם יחזיק משורר, יציב את עפרונו
מדבר שומם
מפריח את עצמו
[ליצירה]
ניתוח
קומפוזיצית השיר נעה בין השמיים לארץ, היא יורדת משמיים משתנים, כלומר: השמיים מלאי שמש הופכים את עורם לשמי סגריר והנה גשם ניתך, על ארץ בתרונות שמסתבר כי היא גם ארץ שממה.
ארץ בתרונות קיימת בנגב, באיזור שיש בו אדמות ליס קשות שאינן חדירות ויוצרות שכבה קשה מלמעלה, על כן קיים בהן נגר עילי החורץ אפיקים המובילים לוואדיות מוכי השטפונות-ומכאן גם הבית השני המספר על כך.
בבית השלישי יש משהו ניסי, המדבר כולו משנה את טבעו, מתהפך עד שחולותיו משגשגים כגנים כפי שאומר הפסוק:
"ישושום מדבר וציה ותגל ערבה"
[ליצירה]
ככל שמעמיקה אני בשיר
נראה לי הדבר
כאילו מדובר על
תת מודע של יוצר
המביא פכפוך מים
ונוף קדמון
ועוד בטרם יחזיק משורר, יציב את עפרונו
מדבר שומם
מפריח את עצמו
[ליצירה]
לא, לא נמאס לי!
שמע, לא משנה! הדברים, שאותם אני כותב, אינם שטויות, אלא קריאה להסתכל בעיניים של המציאות.
ולגבי סלידתך, לויקי כנפו על זה שהתחבקה עם ערביות, אז בכך, חשפת את פניך שהן פני גזען מאוס, שאינו מבין שהבעיות של אימהות יהודיות, אלה גם בעיות של אימהות ערביות וכל אם אחרת, ללא קשר למוצא שלה.
עד כאן!
[ליצירה]
אכן!
מדובר במילה ארמית, שנכנסה גם לשפה העברית ושמשה בה, בעיקר בימי המשנה והתלמוד.
לכן, על אף שמדובר במילה ארמית, היא בכל זאת מהווה חלק מעברית.
[ליצירה]
ובכן!
העניין הוא, כי אינני מתכוון לומר, שאת העוגה צריכים לחלק בין אנשים, מבלי שהם יתרמו לאפייתה.
לדעתי, על כל אחד ליצור, על פי כישוריו ומצבו הבריאותי. העניין הוא, שבשיטה הקפיטליסטית; כמו כן, בצורה מעווותת של סוציאליזם, אין אפשרות, ליצור תנאיים, שיאפשרו לכל אדם, להוות חלק בכוח היצרני של ארצו או יישובו. בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת. במילים יותר פשוטות, העובד בארץ קפיטליסטית, הנו כלי - שרת בידי המעסיק שלו; איזה מין בורג שמתי שלא צריכים אותו, יכולים לברגו ולזורקו למזבלא.
לכן, כדי שכל אחד ירגיש, שהוא תורם ומקבל בתמורה לכך, יש ליצור מקומות עבודה לכולם; ושלא יישאר אדם, שלא הצליחו לספק לא מקום עבודה בהתאם לכישוריו ויכולותיו.
דבר שני, אל נשכח, שרוב הכסף שנלקח היום מהעם, מועבר לפיתוח התנחלויות ולחיזוק מערכות אבטחה סביבן, כולל הקמת גדר ההפרדה, שעוד כמה שנים, ויתברר, כי לא היה שום צורך בהקמתה. הרי, הגדר הזו, חורגת בקילומטרים לא מעטים, מהתוואי של הקו - הירוק.
בינתיים, זהו!
[ליצירה]
לרן
לידיעתך, רן, בכתיבת שיר, מותר להשתמש בכתיב לקוי, לצורך חריזה. למשל, אפשר לומר: דגלי - אדום ולא דגלי - אודם; או: שמש לוהט ולא לוהטת. כך, גם בכתיב הקטע: שמי - קודר/ קודרים.
בברכה!
[ליצירה]
לגבי השיר
השיר הנ"ל, נכתב על ידי, ממש בראשית מאבקה של ויקי כנאפו, עוד לפני כל ההפתחויות שהנך מתאר בתגובתך. אני זוכר, שאפילו נסעתי לירושלים למאהל שלה להזדהות, ונתתי את השיר ועוד כמה שירים נוספים, לה ביד.
אחרי שהיא התחילה לעשות שטויות מהסוג של ז'נבה עוד כמה דברים מכוערים, אז שיניתי את דעתי עליה וכתבתי שיר בנושא. נדמה לי, ששמתי אותו גם באתר הזה. תנסה לחפש אותו תחת כותרת: הילוך לאחור של ויקי כנאפו.
תגובות